דף הבית
    אודות
    אותיות לפי הקבלה
    גורלות
    גורל השם
    גורל המסעות
    התאמת מזלות
    מזלות ויסודות
    מזלות הקבלה
    כח המזל
    זוגיות
    סגולות החודשים
    סגולות וקמיעים
    סגולות הפרנסה
    שם האדם
    פרשת השבוע
    שיעורים
    תלמוד הספירות
    תפילות כלליות
    מכתבים
    מאמרים
    חגים ומועדים
    גלריה תמונות
    מוזיקה
    צור קשר
    קבלה
    תמונות הרבי
    ספר איש ישר
    בדיקת הזוגיות
    שם האדם
    הבהרה משפטית
    סוד ההצלחה
    ארומותרפיה
    הצלחה בזוגיות
    היכרות עם עולמות
    כוח המזל
    אין שם טוב או רע
    אבנים
    התיקון הכללי
    הצלחה בזוגיות
    כעס
    אין יאוש
    הפרשת חלה
    ימים בחודש
    אותיות מיצגות
    אותיות וספירות
    פתרון החלומות
    קאוצ'ינג
    כוכב וחודש
    צדיק ורע לו
    תדר הבית
    חתן וכלה
 

 
 
 
 
פרשת בראשית
 
אפשר לרמוז מה שכתוב בזוהר הקדוש, שרצה הקב"ה לברא את העולם,עלו לפניו כל האותיות, וכל אחת אומרת, בי תברא את העולם, ולא הועילה שום אחת עד האות ב' שאמר לה הקב"ה בך אברא את העולם ונשארה האות א' עומדת בצד ולא פנתה, אמר לה הקב"ה מפני מה לא עלית, ואמרה לפניו ריבונו של עולם ראיתי כל האותיות ולא הועילו, והרי נתת גדולה לאות ב' והמלך שנתן גדולה לאחד מעבדיו לא יעבירה ממנו, אמר לה הקב"ה הועיל ומיעטת עצמך אעשה לך גדולה, שהייחוד שלי יהיה בך, וכל החשבונות יתחילו בך,
 
   נלמד מכאן מוסר גדול: שכל אדם הלומד את התורה מתחיל ב-ב', ועדין לא הגיע לאות א' שהיא התחלת לימודו וכשנתבונן במעלת ה', שעיקר נתינת התורה התחילה בה, שנאמר "אנוכי ה' אלוקיך" (שמות כ,ב) והתורה נקראת אור, "שנאמר כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו,כג) נמצא כאן שמעלת ה-א' יותר מ-ב'.
 
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ: והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח וגו':  
כתב רבנו בעל הטורים בתחילת התורה נרמזת תיבת אמת שכן סופי התיבות של "בראשית ברא אלוקים" עולה אמת אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קיט) "ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקיך" לומר לנו שתחילת דברי הקב"ה בעולמו הוא אמת. ועוד נרמז בפסוקים גם חורבנם של שני בתי המקדש, שבית המקדש הראשון עמד ת"י שנים, ורמוז בתיבת בראשית בית ראשון ת"י שנים, ובמילת היתה רמוז בית המקדש השני, היתה גמט' ת"כ שנים, ויש רמז נוסף למילה היתה שהיא לשון עבר, אמרו חז"ל שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כמו שכתב רבנו בחיי על הפסוק ושבתה הארץ וגו' שהעולם יהיה נבנה ונחרב ז' פעמיים חורבן של אלף שנים כנגד ז' שמיתות של יובל, והתורה הייתה קיימת תתקע"ד דורות, ולזה אמר הכתוב והארץ הייתה בלשון עבר. ומצאתי לפרש על פי הסוד הרי למדנו שכל הבריאה היא אמת, ואילו הייתה התורה מתחילה באות א' ויש לנו ז' ימים ו-כ"ב אותיות, היה כל יום מקבל ג' אותיות כנגד יום א': א,ב,ג נוט' שש, כנגד יום ב': ה,ו,ז, נוט' שש, וכן על זה הדרך וגמט' שש בקטן יצא שקר, (שש) ועוד שהכ"ב אותיות לא מתחלקות בשבעה ימים ואילו כ"א אותיות ללא האות א' יהיה לכל יום ג' אותיות, כזאת יום א' אותיות ב,ג,ד, נוט' תשעה, יום ב' אותיות ה,ו,ז נוט' תשעה, וכן על זה הדרך נקבל תמיד תוצאה של תשעה שבגמט' קטן יהיה אמת (תשעה).        
 
   וראיתי להסביר על פי חז"ל את השאלה הידועה מדוע ב-ו' פסוקים ראשונים של בראשית כתב את כל המצוי בבריאה מלבד האש כפי שמפורש להלן. פסוק
 
א). בראשית ברא אלקים (סופי תיבות "אמת") את השמים ואת הארץ.
 
ב). והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים.
 
ג). ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור.
 
ד). וירא אלוקים את האור כי טוב ואפשר לרמוז כאן שתיבת את גמט' ת"א (ארבעה מאות ואחד) תיבת האור גמט' רי"ב, (מאתיים ושתים עשרה) ביחד יהיה תרי"ג,(שש מאות ושלוש עשרה) וסופי תיבות ברית, שמצווה ראשונה מתרי"ג מצוות היא ברית.  ויבדל אלוקים בין האור ובין החשך.
 
ה). ויקרא אלוקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
 
ו). ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין המים למים: והתשובה לשאלה מדוע ב-ו' הפסוקים הראשונים כתוב את כל אשר יש בבריאה מלבד האש.מכיוון שהאש שורפת ומכלה את כל שנמצא בדרכה, על כן הסתיר אותה הקב"ה באבנים.
כיוון שהלשון היא אש ששורפת הסתיר אותה הקב"ה באבנים שהם השיניים והיא הברית הנסתרה במילה בראשית נוט' ברית אש.  
 
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד:   
ראוי למתבוננים לחשבון הזמן, הנה הימים חולפים מהר כצל על הארץ ואמרו חז"ל "לא כצל כותל ולא כצל אילן אלא כצילו של עוף הפורח באוויר" וכדי להמחיש את מהירות הזמן יתבונן האדם בבוקר על האתמול, ויראה כיצד עבר כל כך מהר, שיש ערב ויש בוקר וכבר יום אחד, וזה שאמר הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
 
וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו':   
וראוי לדקדק מדוע כתבה התורה את הסדר כך תחילה דגים, עוף, בהמה, ונראה לבאר על פי דברי רבותינו המקובלים (שער הגלגולים הקדמה כ"ב)  שבעניין הגלגולים יש מספר מדרגות בחומרת עונש הגלגול, והם:
 
א). נפש של צדיק גדול הנגזר עליה להתגלגל שוב לעולם הזה לצורך דבר מועט והיא מתגלגלת בדגים טהורים דווקא כי אין להם חיוב שחיטה ושאר דיני כשרות באברים הפנימיים ובאכילתם מתקנת הנפש מיד ועולה למקומה הראוי.
 
ב). נפש של צדיק שהיא במדרגה פחותה יותר, מתגלגלת בעוף טהור הזקוק לשחיטה, אולם אין בו בעיות הלכתיות קשות כמו בהמה ותיקונו מהיר יותר.
 
ג). נפש של רשע מתגלגלת בבהמה ויש בהמה גסה, כגון שור, או פרה, ויש בהמה דקה כגון כבש, ועז, ושם הנפש סובלת יותר עד שמיתקנת ועולה למקומה, וזה רמז הכתוב באומרו "וירדו" לשון ירידה על ידי גלגול הנפש ממדרגת אדם לבעלי חיים.
 
 
ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אותם:
ויברך אותם וגו': ומלאו את הארץ וכבשה ורדו וגו': נאמר בגמרא (ברכות ס) נחלקו חכמים: כיצד נבראה האישה, אחד אומר שנבראו דו פרצופים, ואחר כך ניסר הקב"ה את האדם וחילקו לשני חלקים. ואחד אומר שהקב"ה ברא לאדם זנב וממנו עשה את האישה. ייתכן להביא מהפסוק הנוכחי כמן ראיה למי שאמר שנבראו דו פרצופים, שבתחילה נאמר בצלם אלוקים ברא אותו, משמע אחד, ומיד נאמר ברא אותם, משמע שניים, ללמדנו שבתחילה נברא האדם בגוף אחד וממנו נעשתה עוד בריאה חדשה, כדכתיב ויפל וגו', וכתיב ויקח אחת מצלעותיו וגו', ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה, וממנו נעשתה עוד בריאה חדשה. וגם למן דאמר שנבראה מהזנב נראה לרמוז בפסוק "זכר ו-נקבה ברא אותם" ראשי תבות זנב. ונכתב כבשה (כבשוה) חסר ו', פירש רש"י ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית: ועוד שדרכו של האיש לכבוש, ומצווה על פריה ורביה, עד כאן על פי דבריו. וייתכן לרמוז מה שנאמר בגמרא קידושין האישה נקנית בשלושה דרכים בכסף, בשטר, ובביאה, כסף ביאה שטר, ראשי תיבות כבש, הרמוז במילה "וכבשה" ואות ו' הראשונה כנגד הזכר (ז"א) ואות ה' בסוף התיבה כנגד הנקבה (מלכות) וכפי שנרמז בכתובה אותיות כתב ו,ה, ובאיש ובאשה נמצאים אותיות י' ה' ונוסיף אות ו' ואות ה' מהכתובה (כפי שפרשנו לעיל) הרי שם הויה שרוי ביניהם, ותתקיים בהם הברכה ומלאו את הארץ, ועל זה אמרו חז"ל אסור לאדם לשהות עם אשתו ללא כתובה .
 
ויברא אלוקים את האדם וגו':
האדם נברא בזכותו של אברהם. אמר ר' לוי: האדם הגדול בענקים זה אברהם, ולמה קורא אותו גדול שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו אלא הרי אני בורא את האדם תחלה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו.
אמר רבי אבא בר כהנא: בנוהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת היכן הוא נותנה, באמצע טרקלין כדי שתחזיק את הקורות שלפניה ואת הקורות שלאחריה. לכן ברא הקב"ה את אברהם באמצע הדורות כדי שיסבול את הדורות שלפניו, ואת הדורות שלאחריו, אמר רבי לוי: מכניסים את המתוקנת לבית של מקולקלת, ואין מכניסים את המקולקלת לביתה של מתוקנת.
 
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי וגו':
פירש רש"י מדוע אמר זאת הפעם אלא מלמד שבא האדם על כל בעלי החיים ולא נתקררה דעתו עד שבא על חווה ויתכן לפרש עוד על מה שאמרו חז"ל שלפני שנבראת חווה הייתה לאדם הראשון אישה ראשונה אך היא לא נשמעה לו ופרחה ממנו ואילו חווה השנייה נשמעה לו ונתקררה דעתו לזה אמר זאת הפעם. כלומר שהאישה הראשונה איננה מבשרו ואילו זאת השנייה דווקא היא נעשית הפעם ממנו, ועוד אמרו חז"ל (גמרא יבמות נ"ט) כי הפרנסה של האדם באה בזכות האישה כדכתיב ולאברם הטיב בעבורה, ואפשר לרמוז שבתיבות הפעם עצם גמט' פרנסה. ללמדנו שכאשר האדם מרגיש שאישתו עצם מעצמותיו  ועושה לה כבוד יזכה לפרנסה טובה.
 
על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד:
לכאורה הקשר בין הפסוקים אינו מובן האם בגלל שהאשה נבראת מהאדם הוא צריך לעזוב את הוריו די היה לומר ודבק באישתו. אלא באה התורה להראות את גילוי ה' בבני האדם וכל מה שקורה בעולם איננו מקרה שרגיל האדם לדבוק בהוריו שגידלוהו ונתנו לו כל צרכיו, ואילו מעשה לא הגיוני לעזוב את הוריו ולהידבק באשתו שעכשיו הכיר אותה, אלא זו הוכחה שבת הזוג היא מבשרו ועצמותיו של האדם שברא הקב"ה מששת ימי בראשית, ולכן נאמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת על כן יעזוב וגו': רוצה לומר שכאשר נדבק האיש באשתו היא מביאה אותו לעולם הבא והוריו מביאים אותו לעולם הזה ועוד בין איש ואשה שורה הקב"ה באופן כזה אות י' ואות ה' ואם מוציא הקב"ה את שמו משמותיהם נשארים אש אש.
 
ויתפרו עלי תאנה:  
וראיתי בע"ה לפרש את מה שכתב בספר גלגל החיים: כי תרח ובניו באו לתקן את חטאו של אדם הראשון, ודבר זה רמוז בשמות תרח אברהם נחור הרן ראשי תיבות תאנה. שהרי תרח אף על פי שחטא והחטיא את הרבים בעבודה זרה, חזר בתשובה בסוף ימיו שנאמר "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ותיקבר בשיבה טובה" וחזר בגלגול איוב שסבל ייסורים קשים ומרים. ואברהם אבינו קידש שם שמיים בעולם. ונחור למרות שלא חזר בתשובה בחייו, חזר והתגלגל בנשמת חור בן מרים שלא רצה לעשות את העגל ונהרג על קידוש ה'. והרן שנשרף על קידוש ה' בכבשן האש. נמצא מכאן שכל משפחת תרח באו לתקן חטא אדם הראשון.
 
ויאמר ה' אלוקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה וגו':   
אמר ר' אליעזר: אף קיללתו של הקב"ה יש בה ברכה, שאילולא אמר לו לנחש הקב"ה על גחונך תלך, איך היה בורח לכותל ונכנס לחור וניצול.
 
   אמר ר' שמעון בזה"ק שהנחש הוא הסטרא אחרא ומהו על גחונך תלך, שנשברו הסמוכות שלו, ונקצצו רגליו ואין לו על מה שיעמוד וכאשר ישראל אינם רוצים לתמוך את התורה, הם נותנים לנחש סמוכות ושוקיים להתחזק בהם בעולם.
 
על גחונך תלך ועפר תאכל וגו':
בשעה שאמר לו הקב"ה על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, ובא נחש ללמד על מפלתה של מצרים ונמצא למד ממנה שנאמר (ירמיה מז) קולה כנחש ילך. ר' יודן ור' הונא: אחד מהם אמר: אתה גרמת לבריות שיהיו מהלכי גחונים על חמתיהם אף אתה על גחונך תלך. ועפר תאכל כל ימי חייך אמר ר' חילפאי: לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע ושומט גידין של אדמה ואוכל.
 
   אמר ר' לוי: לעתיד לבא הכול מתרפאים חוץ מנחש, וגבעונים. נחש שנאמר (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו וגו'. גבעונים שנאמר (יחזקאל מה) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.
 
   ר' אסי ור' הושעיא בשם ר' אחא אומר: אמר לו הקב"ה לנחש אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת, אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם ואתה לא בקשת, לכן על גחונך תלך.
 
   אני עשיתיך שתהא אוכל מאכלות כאדם ואתה לא בקשת, ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרוג את האדם ולישא את חוה ואיבה אשית בינך ובין האשה הוי מה שבקש לא ניתן לו ומה שבידו ניטל ממנו. וכן מצינו בקין ובקרח ובלעם ובדואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ובאדוניהו ובעוזיהו ובהמן מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידם ניטל מהם.
 
פינת הלשון: ודע שאפילו אם לא בא על ידי הלשון הרע שלו שום רעה לאיש אף על פי כן מכלל לשון הרע הוא ואף על פי כן אסור לספר בגנותו. אמר דוד המלך לפני הקב"ה כנגד אחיתופל ודואג, ריבונו של עולם אל תהרגם כשאר בני האדם פן ישכחו עמי ניסים אשר עשית עימי, אלא שיהיו מטולטלים בעולם. והורידם מגדולתם ולמה כל זה כי מרו בך חטאת פימו שהיו חוטאים בפיהם (עיין נפש חיים מ- ל').
 
מספרים על ר' יצחק מווארקה ששכב פעם אחת על המיטה ונחשק לו להריח טבק אולם קופסת הטבק הייתה בחדר השני ועשה ר' יצחק חשבון אם אני יקום וילך לחדר השני יהיה זה משום ויתור ליצר הרע ומילוי התאווה ואם לא אלך יהיה משום עצלות ולכן קם והלך לחדר השני ולא נגע בקופסת הטבק.   
 
 

 
פרשת נח
 
ר' אבא אמר: מיום שעבר אדם ראשון על מצות ריבונו, כל בני עולם שנולדו אחר כך נקראו בני האדם, ולא לשבח נקראו כך, אלא כמי שאומר ראה בניו של פלוני שחטא לקונו, כיוון שבא נח לעולם נקראו על שמו שאמרו רבותינו, משום מה נקרא נח, שהוא נח בעולם הזה ונח בעולם הבא, וכפל שמו שידעו כולם שהוא צדיק, כמו אברהם אבינו, וכמו שאר האבות הקדושים, ולא יהרהרו אחריו שאינו צדיק, כיוון שבדורו היו רשעים רבים. נח בעולם הזה, שנשבע הקב"ה לו ולבניו שלא יביא מבול לעולם, ונח לעולם הבא שנשבע הקב"ה לעתיד לבוא בשם נח הצדיק שלא יחריב את ציון, כדכתיב נשבעתי מעבור מי נח וכו', וכאשר בא נח נקראו בני עולם על שמו לשבח.
 
אלא תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח:  
נראה לפרש כך בע"ה בדרך הדרש, שבא הכתוב להאיר עינינו ולספר לנו על המקרים והמאורעות של נח, ופרש לנו שהיה נח צדיק. ודורו היו רשעים, ועל נח שהיה נוח לבריות ונוח למקום. ונלמד מכאן שאם האדם יעמוד בדקדוק על המצוות שבין אדם לחברו יזכה ל-ג' תועלות.
 
א). נח טוב לעצמו ומרגיש מנוחה.
 
ב). איש זוכה על ידי כך להיות איש שהוא אדם חשוב, ורמז נוסף, אדם יראה שמים ס"ת איש.
 
ג). צדיק שעל ידי קיום המצווה יזכה להיות צדיק בע"ה.
 
אלא תולדת נח וגו':
כתיב : קל הוא על פני המים תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים, קל הוא על פני המים גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים תקולל חלקתם בארץ 'כלומר מי שפרע מדור המבול כל כך למה לא יפנה דרך כרמים, שלא הייתה כוונתן אלא למטעת כרמים, אבל נח לא הייתה כוונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנאמר אלה תולדות נח.
 
איש צדיק תמים היה בדורותיו: 
ונשאלת כאן שאלה מדוע קיבל נח תואר של צדיק, ואילו לאבותינו הקדושים לא ניתן התואר הזה. ונראה לפרש כך בע"ה, כי האדם המפורסם בעירו כצדיק אינו צריך תעודה ואישור על מידותיו הטובות, כי ניכר הוא לעיניי הכול, אבל צדיק הנמצא במקום שכולם רשעים עליו צריך אישור שהוא שונה מהם, לפי כך אבותינו הקדושים שהיו ידועים בצדקותם, והתורה מרבה לשבח אותם, אינם צריכים את התואר צדיק, ואילו נח שלא היה ידוע מה טיבו, ומה גם שבני דורו גרועים ורשעים, והוא היה יוצא דופן ונשאר צדיק ראוי לומר עליו את התואר של צדיק, שלא למד ממידותיהם הרעים ודבק בהקב"ה  יתברך.
 
ויאמר אלקים קץ כל בשר בא לפני וגו':
הגיע זמנם להיקצץ הגיעו הקטגורים שלהן לפני, וכל כך למה. כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אמר ר' חנינא: איזהו חמס ואיזהו גזל חמס אינו שווה פרוטה, וגזל שווה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד זמן שאינו יכול להוציאו ממנו כלום למכירה. אמר הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה זהו שכתב (שם ד) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התורה, ועוד כתיב: מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דיין, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
 
   דבר אחר כי מלאה הארץ חמס אמר רבי לוי חמס זה עבודת כוכבים חמס זה גילוי עריות, חמס זה שפיכות דמים, עבודת כוכבים מניין שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. גילוי עריות מניין שנאמר (ירמיה נא) חמסי ושארי על בבל. שפיכות דמים מניין שנאמר (יואל ד) מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי. חמס כמשמעו.
 
הנני משחיתם את הארץ וגו':
ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אומר: אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו. משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג (מלמד) כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נענש, ולבן מלכים שהיה לו מניקה כל זמן שהוא סורח ובוכה הייתה מניקתו וגם נענשה, כך אמר הקב"ה הא אנא מחבל להון ומחבל לארעא עמהון. פרוש: הנני משחיתם ומשחית את הארץ.  
 
וזה אשר תעשה אותה שלש מאות אמה אורך התבה חמשים אמה רוחבה ושלשים אמה קומתה:  
ויש לשאול מדוע נאמר לנח לבנות את התיבה במידות המדויקות האלו. ואפשר לפרש כך ב"ה: ידוע מה שאמרו חז"ל שנאמר בפסוק הראשון שלש פעמים נח, כיוון שראה נח עולם ביישובו, וראהו בחורבנו, וחזר וראהו ביישובו, ונותר לבדו, ולכן היה צריך שמירה מן המקטרג, וניסים גדולים, ועל כן חתם הקב"ה את שמותיו הפועלים ניסים בעולם במידות התיבה, והם "יהוה אדני" המשולבים בדרך כזה "יאהדונהי" וכאשר נכפיל אות באות נקבל את המידות של התיבה, י' ב-א' יהיה עשר. ה' ב-ד' יהיה עשרים, ביחד שלושים שהם רוחב התיבה. ו' ב-נ' יהיה שלוש מאות שהם אורך התיבה. ה' ב-י' יהיה חמישים שהם רוחב התיבה. ושם הויה ב"ה (במילוי אלפין כזה) "יוד הא ואו הא" יהיה שם מ"ה, עם שם אדני שהוא בגמט' ס"ה ביחד יהיה מניינם נס, ועוד בזמן המבול היה צריך נח נס בעבודתו עם בעלי החיים בתיבה. 
 
ויהי הגשם וגו' ארבעים יום וארבעים לילה:  
אמרו חז"ל בגמרא (תענית ד) ג' מפתחות יש לקב"ה שלא נמסרו כולם יחד ביד בני האדם, ואלו הן, מטר, פרנסה, וחיים, ואליהו הנביא ז"ל קיבל מהקב"ה את המפתח של הגשמים, וראינו רמז בפסוק, שנאמר בתיבות הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ראשי תיבות אליהו, שרמוז שהמפתח של הגשם נמצא אצל אליהו הנביא ז"ל.
 
ויבן נח מזבח לה' וגו':
אמרו חז"ל זהו המזבח שהקריב עליו אדם הראשון, ולמה נח הקריב עולה שהרי העולה באה לכפר על החטא, והכתוב מעיד על נח שהיה צדיק, אם כן מה חטאו, וכך פירש הזוהר הקדוש שנח הרהר ואמר: הרי הקב"ה גזר דין על העולם שיחרב, ואולי מפני שהציל אותי יצאה כל זכותי ולא נשארה לי זכות להתקיים בעולם, לכן מיד נאמר ויבן נח מזבח לה'. ולמדנו שהמזבח היה קיים שהקריב בו האדם הראשון, אם כן מדוע נאמר ויבן, אלא לפי שרשעי העולם גרמו שלא יעמוד המזבח במקומו, ובא נח ובנה אותו מחדש ולכן נאמר ויבן שבנה אותו מחדש.
 
ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו':
כאשר יצא נח מן התיבה וראה שהעולם חרב התחיל לבכות לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם נקראת רחום, שהיה לך לרחם על בריותיך, השיב לו הקב"ה עכשיו אתה אומר כך, למה לא אמרת בשעה שאמרתי לך כי אותך ראיתי צדיק לפני וגו', ואחר כך, הנני מביא את המבול וגו', עשה לך תיבת וגו', שעל ידי בניית התיבה עיכבתי את הזמן בכדי שתוכל לבקש רחמים על העולם, וכאשר שמעתה שתינצל אתה בתיבה לא עלה בליבך לבקש רחמים, ועתה שניצלת ונאבד העולם פתחת פיך לדבר בבקשות ובתחנונים, כיוון שראה כך נח הקריב את הקורבנות כמו שכתוב ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'.
 
ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף וגו' ובכל דגי הים וגו':
אמר ר' אבא בא וראה בתחילה כתוב בצלם אלוקים עשה את האדם, וכתוב בדמות אלוהים עשה אותו כיוון שחטאו נשתנו צורותיהם מאותה הצורה עליונה, ונהפכו האנשים לפחד מפני החיות. ונפרש: בתחילה כל הבריות שבעולם כאשר נשאו עיניהם וראו את הצורה הקדושה העליונה של האדם פחדו מפניו, כיוון שחטאו, נהפכו צורותיהם בעיני החיות לצורה אחרת, ונהיה שבני אדם פוחדים משאר הבריות, אבל כל אותם האנשים שאינם חוטאים לפני הקב"ה ואין עוברים על מצוות התורה, זיו צורתם לא משתנה ממראה הצורה העליונה, וכל הבריות פוחדים מהם, ומכיוון שנשתנה העולם לאחר המבול, בירכם  הקב"ה בברכה זו, ומוראכם וחתכם וגו' שמכאן והלאה יהי לכם צורה העליונה, ותשלטו על כל הבריות, אפילו בדגי הים שכתוב ובכל דגי הים וגו' .
 
הוא היה גבר ציד לפני ה':
פירש רש"י שנמרוד היה צד דעתן של הבריות, ומטעה אותם למרוד במקום. ונאמר בזוהר הקדוש, שנמרוד היה גיבור וחזק כיוון שלבש לבושו של אדם הראשון, והיה יודע לצוד בהן את הבריות. אמר ר' אלעזר: שהיה נמרוד מפתה את בני האדם ללכת אחרי עבודת אלילים, והיה שולט בכוח על ידי הבגדים של אדם הראשון, וניצח בהן את בני העולם, וכך היה מושל בעולם, ועבדו אותו הבריות, ונקרא שמו נמרוד שמרד במלך העליון, ומרד בעליונים ומרד בתחתונים.
 
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וגו':
פרוש: מפני שכולם היו באחדות הצליחו במעשיהם, אם כן מדוע נאמר שפה אחת, שידוע שאם הם עם אחד ודאי ששפה אחת לכולם, ומדוע הוצרך הקב"ה לבלבל לשונם ושפתם שהיה יכול לפזרן בלבד, אלא כיוון שכולם היו מדברים בלשון הקודש, ואותו לשון היה עוזר להם להשביע את צבא השמים, לפי שבמעשה ודיבור הפה תלויים העניינים האלה, על כן בלבל הקב"ה לשונם והחליף להם את לשון הקודש שלא יצליחו להשביע מלאכי עליון וכך נחלש כוחם, שאילו לא היה ה' מבלבל לשונם היו מתחברים שוב לעשות את מעשיהם הרעים. 
 
 מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה:
הרן היה אביו של לוט שממנו יצאה רות המואביה וממנה יצאה דוד המלך ונרמז בתיבות בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ראשי תיבות מואביה רומז לרות המואביה שתצא ממנו.
 
ויקח תרח את אברם בנו וגו':
אפשר להבין מהפסוק שתרח לקח רק את אברם אבינו ואת שרי ואת לוט ואילו את נחור השאיר בארצו ומדוע לקח תרח רק אותם אפשר לפרש כך מאחר ותרח היה שר של עבודה זרה ובארצו היו אנשים שמורדים בו הוכרח תרח לעבור משם ואילו נחור שלא גילה דעתו בעבודה זרה לא הציקו לו תושבי המדינה וטעם נוסף כיוון שהכל היה בהשגחה פרטית בכדי להביא את אברם לארץ כנען שמשם תתחיל ההשתלשלות של גילוי ה' ובכללם שיקבל לוט קדושה שהרי מצאצאי לוט יצא מלך המשיח.
 
פינת הלשון:"לא תלך רכיל בעמך" הן לשון הרע, והן רכילות, נכללים בלאו זה, ושניהם אסורים אפילו אם הם דברי אמת . כפי שמצינו אצל חם שכתוב וירא חם אבי כנען את ערות אביו וגו' נמצא שעשה עבירה מן העיניים שראה ערוות אביו, ומן השיניים שהגיד לאחיו, ולא שם את השיניים בפני הלשון לעכב שלא לדבר לשון הרע לאחיו על דבר הערווה שראה, ולכך היה עבד, ומשום שחטא בשן ובעין, יוצא העבד הכנעני כשהפיל לו אדוניו את שיניו או סימא את עינו.
 
   וראיתי להוסיף את הקשר שבין מידות התיבה ללשון הרע, שאורכה של התיבה שלוש מאות אמה כנגד האות ש', ורוחבה חמישים כנגד האות נ', וגובהה שלושים כנגד האות ל', שהם לשן (לשון) ומה שנרמז בפסוק מוות וחיים ביד לשון ראשי תיבות מבול, שהגיע בעקבות מעשיהם הרעים.
 
 
 
ר' אליהו לופיאן זצ"ל הביא מעשה באדם מכובד מאוד כשהגיע לפרשת הכסף בטלו כל הנכבדות שבו. וכשהגיע זמנו להיפטר נאספו מכריו להיפרד ממנו וראו כי הוא מנענע בשפתיו אבל לא יכלו לשמוע את קולו התכופף אחד מהידידים וניסה לשמוע מה הוא מדבר ושמע אותו אומר ראו וקחו מוסר אנוכי יודע מצבי וכי בעוד כמה רגעים אני הולך לעולם האמת ואף על פי כן מכיוון שהורגלתי הרבה באהבת הממון אם ייתן לי עכשיו אדם כלשהו ממון אני יטמין אותו תחת הכרית שלי ומיד יצאה נשמתו ומת. מכן אנו רואים עד כמה מבהיל אהבת האדם לממון ושוכח עצמו ופחד ה' איננו עומד לנגדו אנו רואים זאת גם בחיי היומיום שאנשים אוהבים את ממונם יותר מגופם ועובדים יום ולילה בלי מנוחה ובלי לימוד תורה וכך מגיעים מדחי לדחי ובכדי לתקן את הדבר הזה יש להתרחק מחמדת הממון וכל זאת על ידי אמונה שאם האדם יאמין יותר ויותר שהכל בהשגחה פרטית והן האדם נוגע במוכן לחברו.
 
 
 
 

 
פרשת לך לך
 
אמר ר' לוי שתי פעמים נכתב לך לך. אחת בפרשה זו, ואחת בפרשת העקידה, ואין אנו יודעין איזו חביבה הראשונה או השנייה. (מדרש רבא לט,ט) וראיתי לשאול שני שאלות על דברי המדרש,
 
א).  מה המקום שיש לשאול איזה מהם חביב.
 
ב). הלא ידוע שאברהם אע"ה היה מגייר גרים ומטיף לאמונה בה' וקורא תגר נגד עבודה זרה, ואיך יקריב הוא את בנו. וכך נפרש בע"ה, ודאי שניסיון העקדה עולה במשקל של עשרה מונים על הניסיון של לך לך מארצך שהלא אברהם בן מאה שנים, ורבות המתין ליצחק על ידי תפילות ודמעות שלו ושל שרה, וכשנולד יצחק ממשיך השושלת הצטווה אברהם לקחת אותו וללכת אל ארץ המוריה ולהעלותו שם לעולה, ואברהם אע"ה הולך ללא פקפוקים וללא שאלות להקריב את בנו, וגם להקריב את אמונתו, ואת מהותו, אלא לא לחינם הייתה העקדה, שמלמדת אותנו על מסירות נפש עבור כל הדורות הבאים, ולכן אנו תוקעים בשופר בראש השנה להזכיר עקדתו של יצחק, אם כן כל משמעות העקדה הייתה בכדי להכין זכויות לעם ישראל, וההתעלות של אברהם אע"ה שהייתה להקריב את בנו היא חד פעמית, ודורשת אמונה חזקה ואיננו כניסיון הראשון ללכת מארצו, שאינו דורש מאמץ, וכל אדם יכול לעמוד בו, ורמז לנו להתרחק מן הארציות ומהרגלינו הלא טובים, ולשנות כיוון בחיים לכבוד ה' יתברך.
 
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו':
פירוש: בשביל להאיר בו אור הקדושה באופן זה שכל מי שאינו זוכה במקום אחד ילך ויטלטל עצמו למקום אחר ויזכה בו. אמר ר' אלעזר לר' שמעון הפסוק קשה, כיוון שכולם יצאו עם אברהם אבינו, אם כן למה לא נאמר שכולם יצאו איתו, שאף על פי שתרח היה עובד עבודה זרה, ונתעורר לצאת עם אברהם אע"ה, וראינו שהקב"ה רוצה בתשובת הרשעים, אם כן, למה לא כתוב לכו לכם, אלא נאמר על אברהם ביחיד לך לך. אמר ר' שמעון, אם תרח היה יוצא ממקומו כדי לשוב בתשובה היה יכול לומר צאו לכם, אלא מכוון שתרח יצא להינצל שהיו בני ארצו מבקשים להורגו שראו שאברהם ניצל מאור כשדים, אמרו לתרח אתה מטעה אותנו בפסלים ובעבודה זרה, לכן ברח תרח ומשהגיע לחרן לא יצא משם, שנאמר וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך איתו לוט ותרח לא כתוב ששם לא בקשו להורגו.
 
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה:
וראוי לשאול אם כתוב ואעשך לגוי גדול ודאי שהברכה שורה, וודאי ששמו גדול, ומדוע היה צריך הכתוב לפרט. פירש רש"י: שהדרך גורמת לשלושה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את שמו של האדם, לכן נזקק אברהם אבינו לשלושת הברכות. איתא בזוהר: כאשר נמצאים צדיקים בעולם מתעוררות ברכות לכל העולמות, כיוון שבא אברהם התעוררו הברכות לעולם, רמז לנו שהברכות נמצאות למעלה ולמטה בזכות אברהם אבינו.
 
ואעשך לגוי גדול וגו' :
הקב"ה ברך את אברהם אע"ה בשבע ברכות.
א). שהגדולה שכולם יעשו לו.
ב). למרות שטרם נמול אברהם בירך אותו בממון, כמו שנאמר ואברהם כבד מאוד.
ג). שיגדל שמו מאברם לאברהם.
ד). שהוא בעצמו ברכה, שכל אדם שהיה חולה היה רואה את אברהם ומתרפא.  
ה). שעל ידו מתברכים עם ישראל בתחילת התפילה.  
ו). שיאור כל מבקשי רעתו.  
ז). שיתברכו בו כל משפחות האדמה. והלא לא בחינם ולא בקלות זכה אברהם לכל המעלה הזאת, ולהשיג מה שלא השיגו אומות העולם ביחד, ולהיות נשיא ה', אלא על ידי כך שגדל אצל עובד עבודה זרה, ובכל זאת הכיר את בוראו, ולא הלך אחר אביו לעבודה זרה.
ויקח אברהם את שרי אשתו וגו':
איתא בזוהר: ויקח לשון פיוס, שאברהם פייס את אשתו בדברים טובים ומשכנעים, כמו שמצינו אצל יהושע שנאמר קח לך את יהושע, שאל רבנו החידה מדוע הוצרך אברהם לפייס את אשתו, הרי ההלכה ברורה (גמרא כתובות קי)"הרוצה לעלות לארץ ישראל ואשתו אינה רוצה יכול לכוף אותה אפילו מנווה היפה לנווה הרע דהכל מעלין לארץ ישראל" ומהפסוק שבתורה מבינים שאילולא הייתה מתפייסת שרי, היה אברהם הולך לבד, והרי היה יכול לכוף את אשתו, שהאבות קיימו את כל התורה אפילו קודם שנצטוו.
 
   ואפשר לישב את העניין כך בע"ה שכאשר אמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך, לא אמר לו לאן ללכת, והיה לשרי מקום לטעון שאם כופין את האישה, כל זה דווקא שהולכים לארץ ישראל. אבל כאן לא נאמר לאן ילכו. ועוד יש לדקדק בפסוק שקודם אומר וילך אברם, ואחר כך ויקח אברם, תחילה היה לכתוב ויקח, אחר כך וילך, אלא אברהם אבינו הרגיש בציווי שצריך מיד ללכת, והכין עצמו ללכת בלא עיכוב, וכשבא לקחת את אשתו, היה צריך לפיסה, ולכן נאמר ויקח אחרי וילך.
 
   כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ה ה"ט) שאין לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אלה לצורך ג' דברים, ללמוד תורה, למצוא פרנסה, ולישא אשה, והרי אברהם ושרי היו מקיימים ישיבות, ומגיירים אנשים, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ולפי זה הייתה טענה חזקה לשרי, שמעיקר הדין אין לאברהם לצאת ממקומו כדי לא לסגור את הישיבות, ולפי כך הוצרך אברהם לפייסה בדברי נועם, והבטיח לה שיצאו איתו כולם שנאמר ויקח אברם וגו' ואת כל רכושם וגו' ואת הנפש אשר עשו וגו' ללכת ארצה כנען ויבוא ארצה כנען. ולכן זכה אברהם שמיד כאשר יצא נעשה לו קפיצת הדרך שהגיע מיד ללא עיכובים.
 
   ועוד באה התורה ללמדנו דרכי האבות, ובמה זכה אברהם לחיות עם אשתו בכבוד שגם בגיל מאוחר קרא לאשתו אחותי בהערכה ובכבוד, ואמר לה למען ייטב לי בעבורך ונתן לה תשומת לב רבה, ואין זו אלא תוצאה של עבודה על המידות,וגם נלמד מכך שאחרי אדם גדול, עומדת אישה גדולה, שהיא פועל יוצא מהאיש הגדול, שאי אפשר להגיע לגדלות בעבודת ה', אלא אם האדם יגביה את אשתו, וזאת על ידי עבודה תמידית של כבוד והערכה כיאות לאישה, שגם הוא יגבה מעלה מעלה.
 
   וצריך גם להבין כוונת התורה שנאמר שאברהם לקח את כל רכושו, שהרי פשוט שלא ישאיר אדם שום דבר אחריו, אלא באה התורה להראות לנו גדלותו של אברהם שלא השאיר שום פריט, או רכוש, כדי שלא תהיה לו סיבה לחזור למקום הזה בעתיד, אלא ללכת אל המקום שהקב"ה ציווה אותו.
 
וירד אברם מצרימה וגו':
אמר ר' יהודה בא וראה בשביל שירד אברהם למצרים בלי רשות, נשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה, שהרי כתוב וירד, ולא כתוב רד, ונצטער כל הלילה בשביל שרה, ומדוע ירד אברהם למצרים על דעתו, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם שציווה אותו ה' על כך, ונצטער על אשתו.
 
ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה וגו':
מדוע נאמר ויראו אותה וגו' היה לומר בקיצור ייקחו אותה אל פרעה, אלא השרים הממונים במצרים היו רשעים ואוהבי זימה כדכתיב "וזרמת סוסים זירמתם" (יחזקאל כג כ) שכולם היו חפצים לחזות ביופייה זמן רב, ובינתיים היו מהללים אותה שהיא מיועדת למלך וכל תכליתם היה לראותה למען תאוותם הרעה, כפי שאמרו במדרש: שאנשי מצרים היו מוכנים לשלם ממון בכדי לראותה.
 
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו':
ידועים דברי חז"ל כי אברהם ירד עם אשתו למצרים, שתזכה להריון, כמו שנרמז לעיל שאמר לה אברהם למען ייטב לי בעבורך, אל תקרי בעבורך אלא בעיבורך, ורמוז בתיבות "בעבורה ויהי לו צאן ובקר" סופי תיבות "הריון" לומר שעל ידי הירידה למצרים זכתה להריון. 
ויש לשאול מה כוונת התורה באומרה היטיב בעבורה ועוד מהו ויהי לו צאן וגו' אם בא הכתוב להשמיענו שפרעה נתן לאברהם מתנות היה לו לומר וייתן לו צאן והרי לא כתיב כך אלא נאמר ויהי לו.
 
   ראיתי לפרש כך בע"ה כיוון שפרעה חשב שייקח את שרי לאישה ואברהם יהיה קרובו לעתיד אין מכובד שקרובו יהיה עני לכן שלח פרעה לאברהם צאן ובקר וממון בסתר בכדי להראות שהוא בא ממשפחה עשירה ועל זה כתיב ויהי לו, רוצה לומר כביכול מעצמו הוא עשיר. ומתאים לפרעה להינשא למשפחה עשירה ולפי זה נבין את האמור על הכתוב וישלחו אותו וגו' שפרעה לא לקח מאברהם את כל אשר נתן לו למרות שיכל לבקש את המתנות בחזרה כיוון שלא נשא את שרי לאישה אלא שלא יהיה עומד פרעה בבושת פנים מול עבדיו ולכן כתיב ולאברם היטיב בעבורה, שלא כתוב מי היטיב אלא פרעה והכל בהשגחה פרטית, ומדוע קיבל אברהם מפרעה את המתנות ואילו בסדום לא רצה לקבל מתנות ממלך סדום מכיוון שלמדנו שאצל פרעה קיבל את המתנות בסתר ואין פרעה יכול לטעון שהעשיר את אברהם ואילו בסדום שנתן לו את המתנות בפרהסיא חשש אברהם שלא יהיה חילול ה' ויאמר מלך סדום שהוא העשיר את אברהם לכן לא לקח ממנו אברהם אבינו את המתנות.
 
פינת הלשון: "לא תשא שמע שוא" פרשו חז"ל גם כלשון הרע בין שקר, ובין אמת, על לאו זה עובר לא רק המקבל לשון הרע אלא גם המדבר דברי לשון הרע שכן הפסוק נדרש "לא תשיא שמע שוא"
 
מעשה באישה יהודיה שהלכה ללדת כאשר נכנסה האישה לחדר לידה, התחילה לצעוק לאלילים שיעזרו לה, וכאשר נגשה המיילדת לעזור לה, עיכב הרופא את המיילדת ואמר, כי טרם הגיע זמנה ללדת, וכך נמשך זמן רב, כאבה מצד אחד, וזעקותיה לאלילים מצד שני, לפתע שמעוה שהיא צועקת ריבונו של עולם אנא הושיעה נא, ואז הורה הרופא למיילדת לגשת ליילד אותה שעכשיו הגיע זמנה ללדת, וכשנשאל הרופא מדוע דווקא עכשיו, ענה הרופא, כשכואב באמת, זה הזמן שזועקים ומתפללים לקב"ה.  
 
 
 

פרשת וירא
 
וראיתי להקדים מה שנראה הקב"ה אל אברהם אע"ה סמוך למילה, שנצטווה עליה בסוף פרשת לך לך. כיוון שהגיע הזמן שהברית נמצא בו באברהם, ונימול, אז נתקיים העולם, ודבר ה' היה בהתגלות אליו, שנאמר וירא אליו ה' כיוון שעד שנימול אברהם היה סתום, ולאחר המילה נתגלה לו הכול ושרתה עליו השכינה, שנגלה בבשרו אות י' (יסוד) כדכתיב בזוהר הקדוש: דשריא בה רשימה קדישא שריא בה שכינתא (מי ששורה בו אות ברית הקודש, שורה עליו השכינה) ואמרו חז"ל: שהיה יושב אברהם בפתח גיהנם, ואינו מניח למי שנימול להיכנס שם, מלבד מי שבא על גויה, ונמשכה עורלתו, ובזכות המילה זכה לדעת את הסוד שיצא ממנו לאחר המילה. כדכתיב (תהילים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם איזהו סוד, זו המילה שרמז ה' לאברהם, אם תימול תיטול סוד, בגמט', ס' שישים, ו' שש, ד' ארבעה, הרי שבעים, ששבעים אני מעמיד ממך, כדכתיב (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך, שמעמיד מהם שבעים זקנים, ומעמיד מהם בשבעים פנים את התורה.
 
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום:
פירש רש"י: שבא הקב"ה לבקר את החולה. אר' חמא בר חנינה: יום שלישי למילתו היה. ואפשר לרמוז בתיבת ישב ראשי תיבות יום שלישי במילה. ויש לשאול מנין לנו שהלך הקב"ה לבקרו. ונפרש כך בע"ה: שנאמר וירא מוכח שלא בא ה' אלא לבקרו, שרק נראה אליו, שלא כתוב אחריו לשון אמירה, או דיבור, כדכתיב וישא עיניו וירא וגו', שנו רבותינו לשון ראיה, ובא ללמדנו דרך ארץ, שיש לאדם לבקר את החולה שעושה לו נחת רוח, ולוקח חלק מחוליו, כפי שמצינו אצל יעקב ,שנאמר ויוגד ליעקב וגו' שיוסף הגיע, ומיד וישב ישראל וגו' ויתחזק על המיטה וגו'.
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים וגו':
וידוע העניין שפירש רש"י: שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער הביא את המלאכים בדמות אנשים. ויש לשאול הרי היה יכול ה' להוריד מעט את החום והיו יוצאים האנשים ונכנסים לאברהם אע"ה. אם כן מדוע שלח את המלאכים. ואפשר לפרש כך בע"ה: שאילו היה הקב"ה מוריד את חום השמש, לא היה ניכר שינוי מזג האוויר מיד, אלא לאחר זמן, ונמצא שהיה צריך אברהם לטרוח ולחפש אורחים, ובכדי למנוע טרחה יתירה מאברהם שלח ה' מלאכים אליו בדמות אנשים. וטעם נוסף שבאו לבשרו על הולדת יצחק, ועל הפיכת סדום .
 
וימהר אברהם וגו' מהרי וגו' לושי ועשי עגות:
וקשה, מדוע נאמר לושי שידוע שבשביל לעשות עוגות צריך ללוש. אמרו חז"ל, שכל מה שעושה האדם לכבוד שבת ויום טוב, ישתדל להוציא בפיו, ויאמר לכבוד שבת קודש או יום טוב, שעל ידי כך יתווסף קדושה על מעשיו, והנה אותו היום היה ערב פסח כפי שפירש רש"י כעת חיה כעת הזאת לשנה הבאה ולפסח הבא נולד יצחק. ורמוז כאן שביקש אברהם משרה לומר בפה מלא, שהלישה לכבוד יום טוב, ורמוז בתיבת לושי ראשי תיבות. לכבוד שבת ויום טוב, והשיבה שרה לאברהם, אלוש ראשי תיבות אומר לכבוד שבת ויום טוב. ובזכות מאמר זה זכו בני ישראל שירד להם המן במדבר.
 
ויקח חמאה וחלב ובן בקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו:
הקושיה ידוע שאברהם קיים את כל התורה כולה, ואיך הגיש לפניהם בשר וחלב בארוחה אחת. וכבר נאמרו תירוצים רבים, ואפשר להוסיף תרוץ נוסף, שהרי נאמר בן הבקר אשר עשה, ולא נאמר ובן הבקר בלבד, שבאה התורה ללמדנו, שאברהם ברא את העגל על פי האותיות הקדושות בספר היצירה שמיוחס אליו, ובריאה זו אין בה משום בשר וחלב. וטעם נוסף, שאמרו רבותינו שידע אברהם אבינו שיטענו המלאכים נגד משה על קבלת התורה שלא יכולים עם ישראל לקיים את מצוות התורה, ואז יאמר להם ה', הרי אכלתם אצל אברהם בשר וחלב, ויסתמו טענותיהם. ונראה לרמוז בתיבות "והוא עומד עליהם" סופי תיבות אדם, רמז זה יובן על פי המדרש ( סנהדרין לח) אמרו חז"ל, בשעה שביקש הקב"ה לברא את האדם, נתייעץ עם המלאכים, והשיבו לו מה אנוש כי תזכנו ובן אדם כי תפקדנו, תנה הודך על השמים כלומר לא כדאי לברוא את האדם, כי הוא יהיה מלא חטאים, שרפם מיד הקב"ה, שאל כת אחרת, ואמרו לפניו ריבונו של עולם, העולם שלך, עשה בו כרצונך, ומיד ברא את האדם, ורצה ה' להראות להם שבח הצדיקים מה אנוש כי תזכרנו, זה אברהם, ובן אדם כי תפקדנו, זו שרה, שעל ידי מעשה החסד של אברהם ושרה, ראו המלאכים שהיה כדאי לברא את האדם.
 
איה שרה אשתך ויאמר הינה באוהל :
יש לדקדק בפסוק הזה בכמה שאלות מדוע אמרו המלאכים איה שרה אשתך ואנו יודעים ששרה היא אשתו שאלה שנייה מה החידוש במילה הינה באוהל הרי התורה מעידה שהיה יום חם וזה פשוט שאי אפשר להיות בחוץ אלא באוהל ושאלה שלישית מהו הלשון הינה אמרו חז"ל בכל מקום שכתוב הינה לשון חידוש הוא. ויש לבאר בע"ה בדרך נפלאה שדרך האישה כאשר מגיע האורח לביתה יצר הסקרנות מתעורר בה ומיד רצה לראות מי הגיע אולם אצל שרה אימנו היה הדבר שונה והיא שלטה ביצר הזה אף על פי שידעה שבאו אורחים לביתה ולמרות שראתה שבעלה טורח מאוד בשבילם כדי להאכילם עם לשונות וחרדל למרות שהוא חולה מהברית והעבודה היא קשה ומכאן ודאי שהם אנשים חשובים מאוד לכן שאלו המלאכים את אברהם איה שרה אשתך דהיינו היכן אשתך בעלת הבית שדרכה לראות את האורחים בסקרנותה איננו רואים אותה כאן והשיב להם אברהם הנה באוהל כלומר בתיבת הנה יש כאן חידוש שאין לשרה סקרנות כשאר הנשים והיא נמצאת באוהל ובכל זאת אינה מביטה לראות מי האורחים וזה מחמת צניעותה ואיננה מתנהגת כדרך העולם.
 
כעת חיה והנה בן לשרה אשתך:
וראיתי לפרש גם כאן בתיבת הנה לשון החידוש הוא ששרה הייתה מבוגרת ואין לה אורח כנשים ובכל זאת התבשרה בבשורת ההיריון שהוא מעל התיבה בהשגחה פרטית ולא כדרך העולם וטעם נוסף שכתיב בזוהר הקדוש ששם שדי במילוי כזה שין דלת יוד המילוי עולה מספר ת"ק כמספר האיברים של הזכר שהם רמ"ח איברים, ושל הנקבה רנ"ב איברים סך הכל ת"ק ושם שדי פועל לפריה ורביה וכמספר פרו ורבו. ובשם המקובלים כתב כי שם י"ה משם הוויה הוא סגולה לבנים זכרים ואפשר לרמוז בתיבת כעת עולה מספר ת"צ ובתיבת חיה נוטריקון ח' י"ה דהיינו ח' עם תיבת כעת עולה מספר ת"ק עם שני הכוללים ונשאר שם י"ה שהוא מסוגל לפריה ולרבייה אם כן ברכו אותו שעל ידי שם זה יזכה לבן זכר.   
 
ויאמר ה' זעקת סדם וגו':
אמר ה', שהרי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם, שמונעים להיכנס ברגליהם לשם, ושלא קיימו אפילו מצווה אחת, ורצה הקב"ה לתת להם אפשרות לקיים מצווה אחת, של הכנסת אורחים, והיו עולים למניין אדם, כך: שנכתב סדם חסר ו',  וסדם עולה בגמט' קטן ס' שש, ד' ארבעה, ם' ארבעה ביחד י"ד ונוסיף את הניקוד שוא וחלם, שהם שלושה נקודות, וכל אחת כנגד י' הרי ל' עם י"ד הרי מניין דם ( ארבעים וארבע) ואילו היו מקיימים מצווה אחת, היו מקבלים את האות א', ועם מניין דם יהיה מניין אדם (הויה מלא שהוא שם מה).
 
אולי ימצאון שם שלשים וגו':
רצה לרמוז על האבות האחוזים בשלוש מידות, חסד, גבורה, ותפארת, וכל אחת כלולה מעשר, והרי שלושים, ובא המלאך ללמד זכות, שמא עתיד האדם לעשות מידות טובות, ממידות האבות, ויגנו עליו שיגמול חסד כאברהם, או ימסור עצמו על קידוש ה' כיצחק, או יגדל בניו לתורה כיעקב והשיבו, אם אמצא שם שלושים, שהם כנגד האבות, ורואה שרוצה לעשות כמידותיהם, אין אני מאבדו.
ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' ונחיה מאבינו זרע:
כתיב בגמרא, שבנות לוט נתכוונו לדבר מצווה, ולכן זכתה הבכירה שיצא ממנה דוד המלך, שהתחילה ויזמה את המעשה ראשונה, ומהצעירה יצאה נעמה העמונית וממנה נולד רחבעם בן שלמה, ויש רמז בתיבה מאבינו זרע גמט' דוד בן ישי.
 
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו':
במכוון אמר אברהם המקום ההוא, שיוצא גמט' יצחק להזכיר עקדתו של יצחק, בכל זמן שיבואו עם ישראל להתפלל שם . ואכן כאשר הגיע יעקב כתוב ויאמר מה נורא המקום הזה, שתיבות המקום הזה, גמט' יצחק, שביקש יעקב להזכיר זכות יצחק אביו.
 
פינת הלשון: "הישמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות" (דברים כד) אמרו חז"ל כי נגע הצרעת בא כעונש על עוון לשון הרע, כוונת הפסוק זה, שלא נשכח להיזהר מלשון הרע, כדי שלא תבוא עלינו הצרעת.
 
מסופר על החפץ חיים, שמדיי לילה היה מנקה את בית כולל האברכים, ואת השולחנות, ואת הרצפות, ומחמם את התנורים בכדי שיהיה חם לתלמידים, ומעולם לא עלה על דעת אף אחד, שרבי ישראל מאיר טורח כל כך בשביל לומדי התורה, עד שראהו ר' שלום מאיר, והתחנן לפניו החפץ חיים שלא יגלו את מעשיו ברבים, שכך הוא החסד האמיתי שאין לו תמורה . ולזה פירש החפץ חיים, שחסד של אמת, הוא דווקא כשלא מצפים לשכר, כדכתיב "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" שעדיף שרודפים כאלה ירדפו אותנו ונזכה לעשות חסד של אמת, ולא רודפים אחרים.
  
 
 
 

 
פרשת חיי שרה
 
וראיתי להקדים בשאלה על סדר הפסוקים, לכאורה צריך היה לומר בתחילה ותמת שרה, ואחר כך לכתוב את מספר שני חיי שרה, שאמרו חז"ל ששרה נפטרה בגלל מעשה העקדה, אם כן צריך להודיע תחילה על מיתתה ואחר כך לומר את מספר שנותיה. ונראה לבאר בע"ה כך: שהייתה לבריות טענה קשה על הקב"ה איך סיבב ששרה תיפטר בגלל מעשה העקדה וכי זו שכרה של מצווה ושל מסירות נפש, לכן באה התורה ומודיעה לנו כי לשרה אימנו נקצב סכום שנים מסוים מיום לידתה כדי לחיות ללא כל קשר למעשה העקדה, אלא שהקב"ה סיבב ברחמיו את מיתתה דווקא בזמן העקדה, בכדי להגדיל את שכרה של שרה אמנו, ולכן הקדימה התורה בפסוק והיו חיי שרה, ולאחר מכן אמר, ותמת שרה, כלומר שנדע מכאן שתחילה נקצבו לה השנים, ומיתתה הייתה על מנת להגדיל את שכרה, כפי שמצינו אצל צדיקים שנפטרו בקיצור שנים על קידוש ה', שסיבב להם הקב"ה את זמן מיתתם על ידי עשית מצווה, שמתו על קידוש ה'.
 
והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה:
פירש רש"י בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה, אף בת ק' לא חטאה, ובת כ' כבת ז' ליופי, וניראה שפירוש רש"י קשה, שהרי בת כ' שנה יודעת לקשט עצמה ליופי ולפרנסה, אם כן איך בת ז' ליופי. ואפשר לתרץ כך בע"ה, שבוודאי לכל אדם בחייו יש עליות וירידות, ובמיוחד כאשר מגיעים לגיל כ', שדנים אותו למעלה, אך אצל שרה אמנו ככל שגדלה שמרה עצמה מן הדין,והיית נקייה מן העברות כבת ז', והוסיפה על עצמה את יופי החסדים, כפי שמצינו גמרא (סוכה נ"ג) "אשרי זקנותו שלא ביישה את ילדותו".
 
ויש עוד לשאול, מדוע במספר המאה ועשרים שנה אמר הכתוב שנה לשון יחיד, ואילו במספר שבע אמר שנים לשון רבים, פירש הזוהר הקדוש: לרמוז לנו מי שהוא גדול בעולם הזה, יהיה קטן בעולם הבא, ומי שקטן בעולם הזה, יהיה גדול בעולם הבא. וראיתי להוסיף רעיון נוסף שאנו רואים במציאות כאשר האדם צעיר בשנותיו ניראה לו שהזמן הולך לאט, ושנה נחשבת בעיניו ארוכה כמו שנים, וכאשר הוא גדול בשנים מעל עשרים, השנים חולפות מהר ונחשבות בעיניו כשנה.
 
ויקם אברהם מעל פני מתו וגו:
ראוי להבין מה נתכוונה התורה באומרה פני מתו, שהיה ראוי יותר לומר מעל שרה אשתו. ונראה לפרש שבאה התורה להודיענו כי לשרה אימנו היו פנים של מת אך בפועל לא מתה כי צדיקים כמוה לא שולט בהם טעם המיתה. ומדוע נכתב מתו, ולא אשתו. כדאיתא (גמרא סנהדרין כ"ב) שאין אישה מתה אלא לבעלה, והעיקר הכאב הגדול הוא לבעל בלבד, ולכן אמר אברהם כאשר דיבר אל בני חת את לשון מתי, מכיוון שאין חסרונה של האישה אצל הבריות, אלא אצל הבעל כפי שפירשנו לעיל.
 
גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני:
אמר רבי יהודה, מדוע ליבו ורצונו של אברהם הייתה במערה הזאת, כיוון שידע אברהם את סימן המערה לפי שכבר היה קודם לכן במקום הזה כאשר הגיעו אליו המלאכים, שנאמר "ואל הבקר רץ אברהם וגו" שאותיות  בקר, בהיפוך יהיה קבר, כאשר נכנס אברהם וראה את אדם וחווה טמונים שם, וראה אור של נר אחד דולק, נתאווה אברהם שיהיה מדורו באותה מערה, ועשה אברהם בחכמה כאשר ביקש מבני חת את המקום מיד, או כגר שמוכן לשלם כסף, או כתושב, שהבטיחו ה' שייתן לו את הארץ, שבמילא מגיע לו להיות עימהם כפי שנאמר "אנכי עמכם וגו".
 
וישמע אברהם אל עפרון באזני העם וגו' לו שמעני נתתי כסף וגו' קח ממני וגו':
לכאורה תיבות וישמע אברהם נראות מיותרות, די היה לומר וישקול אברהם לעפרון. אלא בא הכתוב להודיענו שבחו של אברהם אע"ה שהיה מוכן לשלם עבור המערה כל מחיר מבלי להתווכח כלל, כפי שאמר האר"י ז"ל שצריך האדם לקנות את המצווה בכל מחיר שמבקשים ממנו, וסגולה טובה לאריכות ימים שקונה לעצמו קבר בחייו, וכך דרכם של צדיקים, לכן כששמע אברהם את המחיר לא התווכח, ושילם מיד את הסכום, ואמרו חז"ל שקניית המערה הייתה אחד מעשרה ניסיונות של אברהם, שאף על פי שהבטיח הקב"ה לאברהם את כל הארץ, קנה את המערה בכסף ולא התרעם על הקב"ה והכניס אברהם את שרה בתוך המערה והניחה שם.
 
ואברהם זקן בא בימים:
אמרו בגמרא (ברכות מ"ז) כל המאריך באמן מאריכים לו ימיו ושנותיו. ורמוז בתיבות "ואברהם זקן בא בימים" סופי תיבות אמן. ובתיבת בימים יש רמז על קיום כל המצוות שעשה אברהם, שכן המילה בימים במילוי כזה בי"ת יו"ד מ"ם יו"ד מ"ם עולה מספר תרי"ג לרמוז שאברהם קיים תרי"ג מצוות, וימיו באו איתו להעיד על מעשיו הטובים, שנאמר בא בימים כל ימיו היו מלאים במצוות.
 
והשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו:
מה חשב אברהם שהזכיר קודם אלוקי השמים, ואחר כך אלוקי הארץ, ולא אמר בהיפוך קודם הארץ, ואחר כך השמים, אלא נלמד מכאן שאברהם אע"ה, היה קרוב לרוחניות והאמונה שהם השמים,ורחוק מן הארציות והחומריות, שהם דרך בני הארץ, כפי שמצינו אצל משה רבנו שאמר האזינו השמים, ותשמע הארץ, שהיה משה קרוב יותר לשמים מאשר לארץ, ורצה אברהם אבינו ברוב חכמתו לרמוז לעבדו אליעזר שצריך להגיע לאמונה ובטחון בה' ובעולם הבא, קודם ההסתכלות בעולם הזה, שהרי כל העולם הזה הוא גשמי ומעורפל, ואנו נמצאים כאן רק בכדי לזכות על ידי עשיית המצוות לעולם הבא, שזו היא דרכם של צדיקים.
 
ויקח העבד עשרה גמלים וגו' וילך וגו' ויקם וילך וגו':
וראיתי לשאול מדוע מודיעה לנו התורה על מספר הגמלים, ועל הגמלים עצמם ומדוע מרבה לפרט את פעולותיו של אליעזר עבד אברהם. ונפרש כך בע"ה,מספר הגמלים מלמד אותנו על מספר האנשים שלקח אליעזר איתו בכדי להתפלל במניין, וטעם נוסף, שריבוי הגמלים שהיו לאדם באותם ימים היה סימן לעשירות ורצה אליעזר להראות את עושרו של אברהם אבינו בכדי שירצו למסור לידו את הכלה הראויה ליצחק, ומרבה התורה לספר בשבחו של אליעזר לומר לנו שהיה עבד כשר ולא כשאר העבדים, שנהגו בעצלות, וגם שחשב אליעזר שאולי אברהם ייקח את ביתו ליצחק, ולא לקח אותה אברהם ליצחק, בכל זאת נהג אליעזר בזריזות, ובאהבה, ובנאמנות, לכבוד אברהם אבינו.
 
הטי נא כדך ואשתה:
כוונת אליעזר הייתה לבקש ממנה לשתות הרבה ולא מעט לכן אמר הטי אך רבקה אימנו כיוון שהייתה צדקת ולא רצתה שהתבייש האורח לא עשתה כפי דבריו אלא השקתה אותו ממש עד שרווה צימאונו וזהו שאמרו בבחינת צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. ויש כאן דבר קשה מדוע דקדק אליעזר לומר הטי נא כדך, די היה לו לומר השקיני נא מים, ואין זה חשוב אם תשקה אותו מכד או מכלי אחר אלא יובן הדבר על פי מה שאמרו חז"ל שאין לאדם לשתות מכוס חברו שמא יש בו חולי אך אדם שהוא בעל חסד גדול אינו חש לזה ואיננו מפחד מהחולי כפי שמצינו אצל ר' יהושע בן לוי (כתובות ע"ז) שהיה מקרב את בעלי השחין והחולי ולומד עימהם. ולכן רצה אליעזר לנסות אותה אם היא באמת בעלת חסד כל כך בזה שהיא תסכים שישתה את המים מהכד שלה ואין לה פחד שמא יש לו חולי כיוון שהיא צדקת ולזה אמר הטי נא כדך שישתה ממש מכדה וכך היה הדבר כדכתיב ותורד כדה ותשקהו ממש מכדה.
 
פינת הלשון: "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" נלמד מהפסוק שהוא מורה כי אסור להכשיל את הזולת במכשול רוחני, והמכשיל את חברו גורם לו לחטוא בעובר על האיסור האמור (רמב"ם ספר המצוות) לפי כך בדיבור לשון הרע או שמיעתו מלבד שהאדם חוטא בעצמו הוא גם גורם לשני שיחטא, והמדבר מכשיל את השומע בחטא, והשומע מכשיל את המדבר בדיבור לשון הרע.
 
שרה אמנו שהייתה כלילת היופי לא ניצלה זאת לרעה אלא השתמשה במעלה הזאת לתכלית הנכונה ולא לתערובת וממנה למדו בנות ישראל הכשרות, מסופר על נערה אחת שהייתה יפה צנועה וחסודה ופעם ראה אותה מושל העיר וחשק בה, שלח לה שליחים לביתה לדבר על ליבה ולא רצתה לבסוף בא לביתה עם חייליו ולקח אותה בכוח לביתו, וכשראתה הצעירה שלא יכולה להינצל מן המושל הרשע שאלה אותו מה מצאת בי מכל הבנות, השיב לה המושל עינייך היפות הן ששבו את ליבי, אמרה לו הנערה אני מוכנה לעשות רצונך לאחר שאכין עצמי, נכנסה הנערה לחדר מיוחד לבדה לקחה סכין וניקרה את שני עיניה ואחר כך יצאה מן החדר ואמרה למושל, מאחר שאהבת את עיני הנה הן בידיך, נדהם המושל מגודל מסירות הנפש של אותה נערה ושילחה לביתה.
 
ראינו כאן שעל ידי המסירות נפש הגדולה שהייתה לאותה נערה קנתה את עולם הבא שלה בין רגע וכאשר הבינה שיופיה הוא מתנה מהשם וצריך להשתמש במתנה הזו רק לה' ניקרה את עיניה 
 
 
 
  

 
 
פרשת תולדות
 
ראיתי להקדים בשאלה, מהו כפל הלשון שכתבה התורה, הלא אם יצחק הוא בן אברהם, הרי שאברהם הוליד את יצחק, אם כן מדוע כפלה התורה את הלשון, ודבר נוסף הלא גם ישמעאל הוא בנו של אברהם ואצלו כתיב ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.
 
ונבאר כך בע"ה. כאשר האב תלמיד חכם ובנו עם הארץ, מתפאר ומשתבח אותו הבן באביו, ואומר הרב הזה הוא אבי, והאב לא מתפאר בבנו ולא אומר עם הארץ הזה הוא בני, אבל אם גם הילד תלמיד חכם גם אביו מתפאר בו ואומר, זה בני, וכך היה העניין עם אברהם ויצחק, שיצחק היה מתפאר שיש לו אב כזה, ואברהם היה מתפאר שיש לו בן כזה, (משלי יז ו ) כי כשהאבות צדיקים הבנים מתפארים באבותם וזה להם לכבוד ולתפארת ואימתי האבות הם תפארת לבנים בזמן שהבנים עושים מעשה אבותיהם.
 
   מכאן למדנו שחובת האדם להשתדל שבנו ילך בדרכיו ויהיה לו במה לשמוח ולהתפאר (משלי י' א) "בן חכם ישמח אב" וראיתי רמז נוסף שבתיבת הוליד יהיה גמט' דומה. ואילו אצל ישמעאל כתוב אשר ילדה הגר, ואמרו בגמרא קידושין "בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה". אם כן אברהם הוליד את יצחק שהוא ממשיך דרכו, ואילו ישמעאל שאינו ממשיך דרכו מיוחס לאימו הגר.
 
ואלה תולדת יצחק בן אברהם:
אמר ר' יוסי (זוהר) מפני מה עד כאן לא כתוב בן אברהם. מפני שלאחר שמת אברהם צורתו נשארה ביצחק, שכל מי שראה את יצחק היה אומר זה אברהם, ומעיד האדם ואומר אברהם הוליד את יצחק. וראיתי להוסיף רמז מדוע הוצרך אברהם לחכות להולדת יצחק עד שנשתנה שמו מאברם לאברהם, לומר לנו שיצחק יהיה נולד מאב קדוש ברמ"ח אברים, שתיבת רמ"ח עולה כמספר אברהם, וסיבב הקב"ה שיצחק ייוולד בשלמות החסד, שאילולא כך, לא היה העולם יכול לסבול את מידתו שהוא במידת הדין.
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וגו' ויעתר לו ה':
פירש רש"י: ויעתר לו ולא לה. ואפשר לפרש כוונת רש"י מאחר ורבקה הייתה צריכה ללדת את עשו ביחד עם יעקב שהוא צדיק, ואילו הייתה נשמעת תפילתה היו הבריות אומרים שעשו ירש את תכונותיו הרעות מרבקה אמו, כיוון שבאה ממשפחה של רשעים, ויכול שהבנים שלה דומים לאחיה, לפיכך נעתר הקב"ה לתפילת יצחק שנולד מאדם קדוש, כפי שפירשנו לעיל ובוודאי אין תכונת עשו מהוריו, אלא מהקליפה ומבחירת דרכו, ועוד אפשר לומר שנעתר הקב"ה לתפילתו של יצחק כפי שהבטיח לאברהם אבינו שיהיה לו זרע, והקב"ה אמר לאברהם וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי איתו,  לזרעו אחריו, כיוון שלא רצה יצחק שיוליד מאישה אחרת התפלל לקב"ה שיוליד מצדקת זאת.
 
ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן וגו' ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וגו' והנה תומים בבטנה:
בקרבה אותיות ב-רבקה רצה לומר שהיא הרגישה כמו שתי נשים, כאשר הייתה עוברת במקום קדוש, רוצה לצאת האחד, ואם עוברת במקום לא קדוש, רוצה לצאת השני, ודבר זה איננו מתאים למידותיה. ונשאל מדוע הלכה רבקה לבית מדרש של שם ועבר לשאול ולא שאלה את יצחק בעצמו.
 
   אפשר לפרש כך בע"ה: שלא רצתה רבקה לצער את יצחק שהתפלל רבות לקב"ה לפרי בטן, ואולי יחשוב שנגרם לה צער בגללו. והנה תומים בבטנה כתב הרשב"ם בכל מקום שנאמר הנה הוא לשון חידוש הוא. אם כן צריך להבין מה החידוש כאן הרי נאמר לעיל ויתרוצצו הבנים וודאי הבינה רבקה שיש לה ב' בנים. ברם יובן העניין על פי מה שכתב בספר מדרש תלפיות, בבטנה של רבקה היו ג' בנים יעקב, עשו, ודוד, גרם החטא ודוד נפל מבטנה של רבקה ונעשה נפל, ונשארו רק שנים, והוא שאמר והנה לומר לנו שבתחילה היו ג' בנים ונולדו רק שנים.
 
 
 
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' וגו:
נשאלת השאלה מדוע כתבה התורה היא ב-ו' (הוא). לרמוז לנו שרבקה הייתה בת ג' שנים, ויצחק בן ארבעים שנים בקחתו אותה ובן שישים היה כאשר ילדה רבקה, הרי הייתה בת כ"ג שנים כאש ילדה, נוריד מהחשבון י"א שנה שאיננה יכולה ללדת, וידענו שילדה בגיל כ"ג שנים, הרי הייתה עקרה י"ב שנים כמספר וו' במילוי שהוא בגמט' י"ב.
 
   אמר ר' יהודה מהו ויעתר שהקריב קורבן והתפלל, ואיזה קורבן הקריב, קורבן עולה, ומה שכתוב ויעתר לו ה' הרי דורש גזירה שווה שנאמר: ויעתר ה' לארץ וגו', מה שם קורבן אף כאן קורבן. דבר אחר ויעתר יצחק שעל ידי תפילתו חתר חתירה למעלה אצל המזל העליון ועל ידי החתירה התקבלה תפילתו שנאמר ותהר רבקה אשתו שהרי נשתהה כ"ג שנים ולא הולידה, עד שהתפלל תפילתו לפי שהקב"ה שרוצה בתפילת הצדיקים, ומה הטעם שרוצה בתפילתם בשביל שיתרבה שפע הקודש למי שנצרך לו, ותפילתו של יצחק הייתה שונה מתפילתו של אברהם אביו, אצל אברהם כתיב הן לי לא נתתה זרע ואצל יצחק נאמר שהתפלל על אשתו לפי שהיה יודע שהוא אינו עקר, אלא אשתו, וידע יצחק בסוד החוכמה שיעקב עתיד לצאת ממנו בי"ב שבטים, אך לא ידע אם זה מאישה זו, או אחרת, לכן כתוב לנוכח אשתו ולא כתב לנוכח רבקה.
 
ויקראו שמו עשו וגו' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב וגו:
ראיתי לשאול מדוע בראשון נאמר ויקראו שמו עשו. וביעקב נאמר ויקרא שמו יעקב. פירש רש"י לומר כיוון שהשם של התינוק ניתן לו בזמן המילה, ואילו עשו לא יכולים למולו מחמת ריבוי דמו וקראו לו הבריות מיד שם, ואילו ביעקב המתין אביו עד ליום הברית בכדי לתת לו שם, ועוד פירש רש"י כיוון שאמר הקב"ה אתם קריתם לבכורכם שם, אף אני אקרא לבכורי שם, הדא הוא דכתיב: ויקרא שמו יעקב.
 
ראיתי רמז נוסף בתיבות יקראו שמו עשו" ראשי תיבות עשו. ושמעתי שואלים אם ידו האחת של יעקב אוחזת בעקב עשו, ידו השנייה במה הייתה אוחזת, ונראה לפרש כך בע"ה: שידו השנייה הייתה אוחזת במלאך שלמדו תורה שאם לא איך יכול יעקב לאחוז בעקבו של עשו ולנצחו, אמרו חז"ל שאילו לא היה נולד עשו ראשון היה זוכה גם לעולם הבא. ואיתא בזוהר הקדוש מהו בעקב עשו וכי תעלה על דעתך שהייתה ידו אוחזת ברגל עשו, אלא ידו הייתה אוחזת בזה שהוא עקב והוא שרו של עשו שעשו נקרא עקב, מאותה שעה שעיכב אותו אחיו, ומיום שנברא העולם קרא הקב"ה לשרו של עשו עקב שכתוב הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, פירוש: אתה שנקראת עקב תשופנו בתחילה ולבסוף הוא יסיר ראשך מעליך, ולפי שאמר יעקב לעשו קח אתה עולם הזה תחילה, ואני אטול אותו אחר כך.
 
ויאהב יצחק את עשו וגו' ורבקה אוהבת את יעקב וגו':
מה ההבדל בין האהבה של יצחק לעשו לבין האהבה של רבקה ליעקב שבעשו האהבה הייתה תלויה בכך שהיה צד את אביו בפיו כדכתיב ציד בפיו לכן נאמר ויאהב יצחק שהיה עושה פעולות בנפשו בכדי לאהוב את עשו למרות שידע שאיננו הולך בדרך טובה ואילו רבקה אהבה את יעקב בטבעיות כיוון שראתה את מעלתו של יעקב שהיה עוסק בתורה ומכוח זה אהבה אותו רבקה שנאמר ורבקה אוהבת ופירש רש"י מה שנאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו שעשו היה שואל את אביו איך מעשרים את המלח ואת התבן. והשאלה הנשאלת מדוע שאל עשו דווקא על שני דברים אלו. אלא כיוון ששמע עשו שהבריות משבחים את יעקב שהוא איש תם רצה להראות בעיני אביו שגם הוא איש תם ורמוז בתיבת תבן מלח ראשי תיבות תם, אך עשו לא ראה שהם גם אותיות מת שהרשעים בחייהם קרויים מתים.
 
ויבוא עשו מן השדה והוא עייף וגו' ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום וגו':
פירש רש"י: מן האדום האדום הזה, שבאותו יום הכין יעקב סעודת הבראה לאביו שהיה אבל. ובהכרח לומר שהסעודה הייתה ממונו של יעקב שאת הסעודה של האבל עושים ממונו של אחר לכן לא יכולה להיות לעשו טענה שהסעודה התקיימה ממונו של יצחק ומכירת הבכורה לא תקפה. ידוע שכל דבר החביב על האדם אינו גורם לעייפות ותחביבו של עשו ואהבתו הייתה לשדה כדכתיב ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ומדוע הגיע הפעם עייף אלא יש כאן חידוש כדרשת חז"ל שנלחם עשו באותו יום עם נמרוד והרג אותו.
 
והבאתי עלי קללה ולא ברכה וגו':
מלשון הפסוק נראה שיעקב פחד מקללת אביו ורבקה אמרה לו אין לך מה לפחד והוסיפה לומר לו עלי קיללתך בני, רמזה לו אימו על כל הצרות שעתידין להיות לו הרמוזים בתיבת עלי שהם ראשי תיבות עשו לבן יוסף, שאלו הם הצרות שבאים עליך, ומשום כך כאשר באו השבטים לקחת את בנימין אמר להם יעקב עלי היו כולנה כלומר כבר קיבלתי את המגיע לי.
 
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול וגו':
תמוה מדוע נכתב בנה הגדול שהרי ידענו שהוא הבכור, ונשאל עוד איך לקחה רבקה את בגדי עשו ללא רשותו. ונפרש כך בע"ה כיוון שידעה רבקה שהבגדים האלה שייכים לבכור. ועשו איננו הבכור, אלא הגדול כפי שכתבה התורה שהרי ידעה כי יעקב קנה את הבכורה מעשו כדכתיב ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ויאמר עשו וגו ולמה זה לי בכורה וממילא הבגדים שייכים ליעקב, ואמרו חז"ל שרבקה היא גלגול חווה, ויעקב גלגול אדם, והבגדים של אדם הראשון הגיעו לנמרוד ולקחם עשו מנמרוד באותו יום שבא עייף מהשדה, וממילא יוצא כי הבגדים שייכים ליעקב.
 
פינת הלשון:"ישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" לאו זה הוא אזהרה לבעלי גאווה וגסי רוח, אמרו חז"ל שהגאווה מביאה את האדם לעבוד עבודה זרה ואינו זוכה לקום בתחיית המתים, כדאיתא ירושלמי המתכבד בקלון חברו אין  לו חלק לעולם הבא, ומגיע לידי עוון לשון הרע. כפי שמסופר על הבעש"ט שפעם אחת ישב אדם בסוכה ודיבר על הבעש"ט דברים שאינם הגונים ולאחר זמן כשבא אל הרב שאל אותו הרב מדוע דיברתם בסוכה דברים שלא כהוגן, ענה לו האדם איך קיבלת לשון הרע שדיברנו עליך, ענה לו הרב אף אחד לא סיפר לי אלא רק המלאך שנברא מדיבוריך בלשון הרע הוא בעצמו סיפר לי.
 
אם נתבונן במעשינו היומיומיים נראה שגם אנו מוכרים פעמים רבות בכורה בנזיד עדשים אלא שאנחנו לא חשים זאת, דוגמא העדפת השינה על פני הזכות להיות מעשרה ראשונים בתפילה או ביטול תורה בגלל צורך גשמי או הפקרת העיניים מול התאווה ואם האדם שקוע במילוי רצונותיו אינו מסוגל להתמסר לה' ואין בידו לשבור את אהבתו ולמלא רצונו מפני רצון ה' וזהו האדם המוכן למכור הכול מול תאוותו שהיא קבלת נזיד עדשים.
 
 
 

 
פרשת ויצא
 
יש אומרים כי פרשה זו סתומה והטעם, לפי שיצא יעקב בסתר. ופרשה זאת נסמכה לפרשה הקודמת ששם סיים הכתוב לו לאישה ורמז כאן שיצא יעקב ליקח אישה לפיכך יצא יעקב בלא ידיעת שום אדם כאדם הבורח ואינו מודיע לאן יוצא, וידוע שאמר יצחק ליעקב לצאת למקום אחר לקחת אישה, וצריך ליתן טעם מדוע יעקב הוצרך לנדוד כדי למצוא את אשתו, ואילו יצחק באה אליו אשתו בלי עמל וטורח כלל, ומה הקשר בן סיום הפרשה הקודמת שנאמר על עשו שהלך לקחת אשה, כדכתיב וילך עשו וגו' ויקח את מחלת בת ישמעאל ופירש שם רש"י: "להוסיף רשעה על רשעותו" ומיד נאמר בפרשה הזאת ויצא יעקב.
 
   נפרש כך בע"ה: כיוון שיעקב היה אחוז במידת האמת ואין אמת אלא תורה, והיה צריך לנדוד בגלות ולהפיץ את התורה דווקא אצל לבן הארמי, שהוא קליפת השקר והוא ההפך מיעקב כדכתיב תתן אמת ליעקב ובכדי להכניע את קליפת השקר, יצא יעקב לגלות, אולם יצחק שהוא מידת הדין אם היה נודד בעולם לא היה יכול העולם לסובלו, לפיכך סיבבו מן השמים שיהיה נשאר בביתו ואשתו תבוא אליו,
 
   וידוע מה שאמר האר"י (בשער הגלגולים הקדמה י"א ) כיוון שחטא עץ הדעת נגרם ע"י האישה, ויעקב הוא גלגול של אדם הראשון, היה צריך לצאת בגלות למצוא אישה בכדי לתקן את חטא האישה. ומדוע נסמכה פרשה זו לפרשה הקודמת. כיוון שעשו נשא נשים לא כשרות ורוצה להגדיל את קליפת הטומאה בעולם הוצרך יעקב לנדוד בגלות כדי לישא אישה כשרה ולתקן את הקלקול של עשו. ועוד יבואר כי יעקב יצא כבורח כדי לקיים את הפסוק ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך (דברים כ"ג ט"ו) כשראה נשים טמאות מיד ברח הצדיק ממקומו.
 
 
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה :
ויפגע במקום וגו' אמרו חז"ל שיעקב הלך לבית שם ועבר בכדי ללמוד תורה, ורמז בפסוק "יעקב מבאר שבע" סופי תיבות עבר, אמרו חז"ל פירוש על הפסוק והאלוקים יבקש את נרדף (קהלת ג ט"ו) כל מי שנירדף על ידי אחרים, הקב"ה נמצא איתו, ומצינו שיעקב נרדף על ידי עשו ובנו אליפז לפיכך נסמך לו ויפגע במקום שהוא הקב"ה לומר שה' היה איתו. ואמרו חז"ל שיעקב תיקן תפילת ערבית ובתפילת ערבית, אומרים מזמור שיר למעלות ונראה לרמוז כמה דברים האמורים במזמור זה אשא ראשי תיבות ליפז שרדף אחרי". מאין ראשי תיבות רדיפת אליפז יצאתי נקי". יבוא עזרי רומז לבקשת יעקב למצוא אישה שנקראת עזר כדכתיב אעשה לו עזר כנגדו ותיבת עזרי גמט' זו רחל ולאה. "עושה שמים וארץ" ר"ת עשו. "אל יתן למות רגלך אל ינום שמרך" ר"ת ישראל. שזהו השם שניתן ליעקב כאשר נשלם ב-י"ב שבטים.
 
וישכב במקום ההוא :
ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגו' וראיתי לרמוז בתיבה ו-ישכב יש כ"ב אותיות לתורה, דהיינו על ידי כ"ב אותיות התורה, יכול להציב האדם את ראש הסולם בשמים, והוא ו' (ז"א) הנקרא שמים. אמר ר' יצחק בוא וראה מה שכתב ויחלום נשאלת השאלה וכי יעקב שהוא בכיר האבות נגלה אליו הקב"ה בחלום. ותירץ ר' יצחק כיוון שיעקב לא היה נשוי עדיין ויצחק היה בחיים. ואם תאמר כך, הרי לאחר שנשא אישה כתוב וארא בחלום ותירץ ששם היה גר בחוץ לארץ וגם יצחק עדיין היה בחיים, אלא כאשר הגיע לארץ ישראל עם השבטים, כתוב וירא אלוקים אל יעקב. והנה סלם ראה יעקב שבניו עתידין לקבל תורה בהר סיני שתיבת סלם גמט' סיני לפי שהוא מוצב בארץ ומגיע בחשיבותו לשמיים וכל מחנות העליונים ירדו על הר סיני, כאשר נתן לנו את התורה, ולמדנו שכתב הרשב"ם כל מקום שמוזכר תיבת הנה הרי הוא חידוש, ומה החידוש ויחלום והנה לומר לנו שלא הרהר יעקב על המחזה ביום, אלא חלום זה אמת ונכון הוא.
 
מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו וגו':
היה צריך לומר יורדים ועולים בו. כדרך הלשון שהרי קודם יורדים המלאכים משמים בסולם, ואחר כך עולים, פירש רש"י מלאכים שליוו אותו בארץ, אין יוצאים חוצה לארץ ועולים לרקיע, ומלאכים שמלווים אותו חוצה לארץ יורדים ללוותו, ואמרו חז"ל שהמלאכים שבאו לבשר לאברהם על הולדת יצחק ולהחריב את סדום חזרו השמיימה. וראיתי לפרש מדוע דקדק הכתוב לומר עולים ויורדים בו כי העלייה של המלאכים איננה בסולם כשלנו, אלא בתוך הסולם עצמו, כדוגמת הכיסא של ר' חיא הגדול המוזכר בש"ס, ועל כן נאמר עולים ויורדים בו, דהיינו בתוכו, ולא עליו. ומה שפירשנו לעיל שהסולם הוא גמט' סיני וכתיב וההר בוער באש עד לב השמיים, ומלאכי אלוקים אלו הם משה ואהרן שעולים ויורדים כדכתיב ועלית אתה ואהרן עימך.   
 
ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וגו':
פירש רש"י שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה. לכאורה מדוע יעקב מוותר כל כך בקלות על הישגים נפלאים שהגיע אליהם בזמן שישן הרי בחלומו זכה לנבואה על קיום העולם. וביאר הגאון ר' חזקיהו אליעזר שדרכו של עולם הוא בעניינים הגשמיים ואין אנו מסתפקים ביגיעה מועטת ועושים אנו הכל בכדי להשיג עוד ועוד ואילו בענייני התורה והמצוות אנו מחפשים דרכים קלות שיביאו אותנו אל התכלית, אומנם אצל יעקב אבינו לא זאת המידה, שעל ענייני העולם הזה ביקש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ונמנע מהשתדלות יתרה להשיג בגשמיות, אבל בענייני הרוחניות סירב יעקב ליהנות ממתנות חינם רק על ידי השגה ויגיעה וכאשר קם משנתו ומצא שיש ה' במקום הזה וההשגות הם כל כך יקרות ולא הכין עצמו לעמול ולעבוד על הכשרת נפשו בכדי להשיג את ההשגות הרוחניות נזדעזע יעקב שנמצא כאילו ניתנו לו בחינם, ועל זה אמר ואנכי לא ידעתי שאילו היה יודע היה מכין עצמו כראוי.
 
   ר' יוחנן אמר אל תיקרי משנתו אלא ממשנתו והביא המדרש את המשנה שיעקב לא קם משינה אלא ממשנה דהיינו מלימוד. ואיך אפשר לומר שקם ממשנה שהרי כתוב ויקץ יעקב משנתו. ואמרו חז"ל כאשר הולך האדם לישון בכדי לחדש כוחותיו וכוונתו היא לקום לעבודת הבורא הרי זה כאילו לא הפסיק מלימודו כלל שמקבל שכר גם על זמן השינה ולכן ראוי לו לאדם שייתן בליבו לפני שהולך לישון לכשיקום ילמד ויעסוק בדברי התורה ועל ידי כך יקבל שכר גם על שנתו, כפי שאמר משה רבנו בוקר ויודע ה' את אשר לו ולכך התכוון ר' יוחנן שאמר על יעקב שקם ממשנתו דהיינו גם שאתה ישן אתה מקבל שכר על לימוד התורה.
 
והנה רחל בתו באה עם הצאן :
אמר ר' אלעזר יעקב נזדמנה לו אישה שהיא רחל על הבאר, ולמה לא נזדמנה לו לאה שהרי נשאה לו בראשונה והקימה ליעקב את כל אותם השבטים, אלא לא רצה הקב"ה לזווג ליעקב את לאה בנגלה, רק בנסתר, כמו שכתוב ויהי בבוקר והנה היא לאה משמע שקודם לכן לא נתגלה הדבר. וטעם נוסף כדי להמשיך את עינו וליבו של יעקב ביופייה של רחל בכדי לקבוע את מדורו אצל לבן הרשע על מנת להכניע את הקליפה. ועל ידי רחל נזדווגה לו לאה והקימה את השבטים. ומהיכן ידע יעקב מי היא רחל, אלא ידענו שאותם הרועים אמרו לו והנה רחל בתו באה עם הצאן.
 
ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וגו':
צריך ביאור מאיזה טעם יעקב לא חיכה שרחל מיוזמתה תשקנו וכך יבדוק את מידת החסד שלה כפי שעשה אליעזר כאשר הלך למצוא אישה ליצחק. ואפשר לפרש כך בע"ה שאליעזר הגיע עם זהב ותכשיטים ולא התבייש ולכן חיכה שרבקה תשקנו. אבל יעקב שהיה בלי רכוש לאחר שאליפז לקח לו הכל והתבייש לחכות לרחל שתשקהו.
 
 
ויאמר לבן אך עצמי ובשרי אתה:
מדוע אמר לבן כאשר ראה את יעקב אך ולמה נתכוון, אלא לבן שהיה רשע ותאוות הממון הייתה לו וחשב שהביא יעקב כסף וזהב כמו אליעזר רץ ונישק את יעקב כדכתיב ויחבק לו וינשק לו, וביאר שם רש"י שדאגתו של לבן הייתה רק בשבילו ולא בשביל שהוא בן אחותו. וכשראה לבן שאין כסף נאנח ואמר אך ראשי תיבות אין כסף ואם אין כלום ממילא אין כלה אם כן אין אתה חשוב בשבילי ועוד תיבת אך גמט' עשרים ואחד שרמוז בתיבה זו שיהיה נאלץ יעקב להיות בבית לבן כ"א שנים. ורק צדיקותו וחסידותו של יעקב עמדו לו שינצל מלבן הרשע.
 
פינת הלשון: "לא תשנא את אחיך בלבבך" אדם הנוהג עם זולתו בפניו באורך ידידותי, אך מאחורי גבו מדבר בגנותו עובר על לאו בלשון הרע, ועל לאו האוסר שנאה נסתרת בלב.
 
מסופר על ר' חייא שאשתו הייתה מצערת אותו וסבל ממנה הרבה, וכשהיה הולך בשוק ורואה דבר יפה היה קונה לאשתו, וכששאלו אותו רבנו הרי היא מצערת אותך מאוד אם כן מדוע אתה קונה לה דברים טובים, אמר להם ר' חייא די שמגדלת את ילדינו ומצילה אותי מן החטא.
 
ולמדנו שמול עיני ר' חייא לא עמדה השנאה לאשתו על הצער שציערה אותו אלא איך מטפלת בילדיו ומאכילה ומלמדת אותם תורה ודן אותה לכף זכות .
 
מסופר על חסיד היה רגיל בצדקה ופעם אחת שט בספינה ובאה רוח והטביעה את הספינה בים וכאשר ראה זאת ר' עקיבא בא לפני בית דין להעיד שהוא נפטר בכדי שאשתו תוכל להינשא ולפני שהגיע זה הדבר בא אותו איש ועמד לפני ר' עקיבא אמר לו ר' עקיבא אתה הוא שטבעת בים ענה לו כן שאלו ומי העלך מן הים השיב לו הצדקות שעשיתי ושאלו מאין אתה יודע שבזכות הצדקות עלית מן הים השיב לו כאשר ירדתי למעמקי הים שמעתי רעש הגלים שאומרים נעלה את האיש הזה מהים שעשה צדקה כל ימיו באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר ברוך אלוקים אלוקי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים שדברי תורה ודברי חכמים קיימים לעולם שנאמר שלח לחמך על פני המים וגו' ועוד וצדקה תציל ממות.
 
 
 

 
פרשת וישלח
 
וישלח יעקב מלאכים :
אמר ר' אלעזר מה שכתוב כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך הפסוק הזה נאמר על יעקב שהזמין לו הקב"ה מחנות מלאכים, לפי שהיה שלם בשבטים כדאיתא ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים כיוון שניצל יעקב מלבן ונפרד ממנו, נתחברה עימו השכינה, ובאו המלאכים לסבב אותו, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה, ראשי תיבות ראם, והם רפאל אוריאל מיכאל שהם מלאכי השכינה ומאותן המלאכים שלח יעקב לעשו, והם מלאכים ממש כדכתיב וישלח יעקב מלאכים. ורואים מכאן שהם מלאכים הרבה, ומצאנו שכתוב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, אם כן מהיכן הגיעו הרבה מלאכים ונלמד זאת ממה שכתוב אצל משה וירא מלאך ה' אליו בליבת אש מתוך הסנה, שאצל משה דיבר הקב"ה איתו דרך השכינה, ולשכינה יש הרבה מחנות קדושים המזדמנים שמה, אם כן כל מלאכי השכינה היו עם יעקב ונתעורר לשאול מפני מה שלח יעקב מלאכים אל עשו, אלא היה מוטב לו לשתוק ולהתעלם ממנו. אמר יעקב יודע אני שעשו חושש על כבוד אבי ומעולם לא הרגיזו ויודע אני שאבי קיים לכן אינני ירא ממנו וזה הזמן להתפייס עימו.
 
וישלח יעקב מלאכים לפניו:
תימא לשם מה נאמר לפניו, הרי ודאי יעקב שלח מלאכים לפניו ולא אחריו, ויש לפרש לפניו מלשון פנים אמרו חז"ל כל מצווה שאדם עושה בורא מלאך בדמות צלמו, והרי יעקב למד י"ד שנים בבית שם ועבר ובודאי ברא רבבות של מלאכים שהיו דומים לפניו ממש, ואותם שלח לעשו, ולזה אמר לפניו כפשוטו שהיו דומים לפניו של יעקב, ואם נחלק את התיבה וישלח לשניים יצא וי שלח וידוע מה שאמרו במדרש שהתרעם הקב"ה על יעקב ששלח לעשו מתנות והעיר אותו משנתו ובא עשו להורגו ויצא וי ש-שלח מלאכים להעיר את עשו משנתו.
ואפשר להסביר גם על פי המדרש שאמרו שעשו צעק וי כיוון שהמלאכים ששלח יעקב הכו אותו.
 
עם לבן גרתי וגו' ויהי לי שור וחמור וגו':
ויש לשאול מה ראה יעקב להודיע לעשו שהוא גר עם לבן, ואיך אפשר שיעקב הצדיק אומר שיש לו שור וחמור שהם מעטים. וידענו שיצא יעקב ברכוש רב ואיך לא חשש לומר דבר שקר חלילה בגלוי.
 
   נפרש כך בע"ה ידוע שלבן הארמי קולו הלך בכל העולם ולא היה אדם שיכול להינצל ממנו שהיה מכשף גדול וראש לקוסמים ואבי הטומאה והשקר ובא יעקב להודיע לעשו שעם כל זאת שהיה לבן כזה גדול וביקש לאבד אותי בכל זאת ניצלתי ממנו ושמרתי את כל המצוות.
 
   ומה שאמר לעשו שיש לו רק שור וחמור נתכוון באומרו יעקב שנתן צדקה מרכושו והשכר של הצדקה שמור לו לעולם הבא ואי אפשר לקחתו מן האדם וכל מה שנשאר לו בעולם הזה הוא יכול לקחת. ומה שאמר עבדך יעקב אז יאמר עשו מה הטעם להרוג עבד כזה שמוכשר זמן קצר מאוד לעשות ממון כזה גדול ובכך יוותר עשו מלהרוג את יעקב.
 
וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וגו':
כאשר שמע יעקב שבא עשו לקראתו פחד כיון שידע יעקב שאם הוא יהרוג את עשו במילא גם הוא ימות כפי שאמרה לו אימו למה אשכול גם שניכם יום אחד ועשו הרשע טען שיעקב גנב מלבן רכוש ואת בנותיו ובכך ינקום את נקמתו של דודו. וצריך להבין כיוון שאמרו המלאכים באנו אל אחיך ודאי יודעים שהוא עשו מדוע הוסיפו אל עשו אלא אם יאמרו באנו אל אחיך אפשר לומר אולי חזר בתשובה, ולא כן, אלא נשאר עשו הרשע, וגם הולך לקראתך ואיננו לבדו אלא עם ארבע מאות איש עימו וכל זה אמרו המלאכים להפחיד את יעקב לפי שרוצה הקב"ה את תפילתם של הצדיקים. וידענו שבאו איתו מלאכים, אם כן מדוע פחד, כיון שידע יעקב שאם המלאכים יהרגו את עשו גם הוא ימות באותו יום כפי שפרשנו לעיל. וטעם נוסף שצדיקים סומכים על זכותם בלבד.     
 
הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו':
גם כאן אנו רואים שמזכיר יעקב מיד אחי מיד עשו שהתפלל על אחיו שיחזור בתשובה, ונשאר עשו שהוא רשע כפי שפירשנו לעיל, ותימא מדוע אמר יעקב ב' פעמים מיד הרי היה יכול לומר מיד אחי עשו, אלא התפלל יעקב בתפילתו גם על זרעו לעתיד, שנקט בתפילה כרגע תציל אותי מיד אחי, ולעתיד לבוא תציל את בניי מיד עשו, כפי שרמוז בפסוק בתיבות הצילני נא מיד ר"ת המן ובזכות תפילתו של יעקב ניצלנו ואנו חוגגים את חג פורים. אחי ר"ת אלו ח' ימים שהם ימי החנוכה, וראינו כאן שיעקב התפלל להציל את בניו לעתיד פעם אחת בפורים, ופעם אחת בחנוכה.
 
וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך:
ידוע שדרכם של הרשעים להביט על דברים אסורים, והמבט שלהם נופל על הנשים תחילה, לכן נאמר בעשו וירא את הנשים שדבר ראשון שראה עשו במחנה של יעקב היו הנשים. ואז בתמיהה שאל מי אלה לך והתכוון לומר ליעקב שגם לך יש הרבה נשים. ואפשר לפרש לפי מה שאמרו חז"ל שהעולם היו אומרים כי לאה הגדולה מיועדת לעשו הגדול ואילו רחל הקטנה ליעקב לכן כאשר ראה עשו שגם לאה נמצאת עם יעקב התפלא ואמר מי אלה שאותיות אלה בהיפוך יהיה לאה ועוד טען עשו שאולי יעקב הביא את הילדים לא בקדושה ולכן הפך את שם אלוהים ושאל מי אלה. ואת אותה שאלה שאל יעקב את יוסף כאשר בירך את אפרים ומנשה כיוון שבארץ זרה הסיכוי להתחתן עם אישה כשרה היה נמוך ביותר וידוע מה שאמרו חז"ל שיעקב ויוסף מושרשים מאותו מקום דהיינו תפארת ויסוד שהם במרכז ואינם יכולים לפגום בברית ומיד השיב לו יעקב בחוכמה הילדים אשר חנן אותי וגו', כלומר מטרתי הייתה להביא עם האישה רק ילדים וכך הסיח את דעת עשו.
ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל וגו' :
אפשר לבאר שיעקב אבינו ראה ברוח קודשו את אשר יקרה לדוד המלך על ידי בנו אבשלום ושיהיה דוד בסכנה גדולה משום כך בנה מזבח והתפלל על דוד ורמוז בתיבות ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית ר"ת אבשלום ששם נגלה אליו הקב"ה והצילו מיד אחיו, כך יציל הקב"ה את דוד המלך מיד בנו אבשלום.
 
אני אל שדי פרה ורבה וגוי וקהל גויים יהיה ממך וגו' :
נקדים את דברי האר"י ז"ל שהזקן נקרא אל שדי וכתב רבנו יוסף חיים כי על ידי שמירת הברית כהוגן יזכה האדם לבנים ובנות כשרים, כי ידוע שלאדם יש רמ"ח אברים ולאישה יש רנ"ב אברים שהם ביחד ת"ק ויוצאים ממילוי שדי כזה שין דלת יוד והמלוי יהיה ת"ק אברים כנגד אברי האיש ואברי האישה, ובתיבת גוי וקהל גויים יהיה סופי תיבות מילה.
 
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו':
ידוע שבאו בני יעקב ביום השלישי להרוג את שכם ובני עירו ואפשר לשאול מדוע אמרו להם בני יעקב שימולו עצמם האם רצו לעשות רמאות ולהורגם, אלא אין כך הדבר ולמדנו מהכתוב שבאו בני יעקב להורגם לא ברמאות, אלא כיוון שהתחרטו על המילה, ולפיכך לא עשו תשובה כדכתיב בהיותם כואבים, כלומר בני שכם היו מצטערים על שמלו עצמם, ולפיכך הרגו אותם בני יעקב כדכתיב: ויבואו על העיר, שעשו עימהם בני יעקב שני תנאים. אחד לבלתי יעבדו עבודה זרה. ותנאי שני שיהיו נימולים, וכבר ביום השני חזרו בני שכם לסורם. אם כן מדוע המתינו בני יעקב עד ליום השלישי, שאדרבא ביום הראשון כואבים יותר מהיום השלישי. והטעם הוא שלא היו יכולים כולם למול ביום אחד אלא במשך שלושה ימים היו נימולים ואז הרגו בני יעקב את כל בני שכם.
  
וירא אלוקים אל יעקב עוד :
אמר ר' יהודה מהו עוד שאמר הקב"ה עוד פעם אני נגלה עליו ותהיה חמש  פעמים כנגד חמש ברכות שברכו אביו ואלו הם ואל שדי יברך אותך וגו' ומה שכתב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל שאלו לר' עקיבא מאחר שהקב"ה קרא לאברהם בשמו, לא קרא אותו הכתוב שוב בשם אברם, ואילו יעקב שנאמר עליו לא יקרא שמך יעקב אלא ישראל בכל זאת חוזרת התורה וקוראת את שמו יעקב. אמר ר' עקיבא אברהם שהיה לו שם של גוי כשנולד ועדיין לא נתגייר נקרא בשמו הקודם אברם ולאחר שמל נסתלק ממנו שמו הגוי ונקרא בשם יהודי אברהם. אבל יעקב מתחילה קרא לו הקב"ה יעקב שמתחילה שמו יהודי, ושמו נשתנה לישראל, כאשר שרה הקב"ה עמו. ומה שנאמר לא יקרא עוד שמך יעקב פירוש לא יאמרו עוד שלקחת את הברכות ברמאות, בכך שקרא שמו ישראל מלמד שהשכינה שרתה עימו.
 
פינת הלשון:  "לא תקם ולא תטר" יש אדם הכועס על מישהו שמסרב לעשות לו טובה ובכדי לנקום בו הוא מדבר בגנותו הרי מלבד איסור לשון הרע שהוא עובר הוא עובר על שני איסורים נוספים הנזכרים בפסוק. ובכדי להבהיר את האיסורים הנ"ל נביא סיפור.
 
מסופר על אדם שטעה במדבר ונגמרו לו המים, בדרך פגש אדם שמוביל עדר גמלים ובשארית כוחותיו זחל אותו אדם אל מוביל הגמלים וביקש ממנו מים , בעל הגמלים סרב לעזור לו והשאירו במדבר, ואותו אדם במאמץ כביר הצליח להגיע למקום יישוב ודרכו צלחה לו ונעשה עשיר, יום אחד ניכנס אליו עוזרו ואמר לו שבחוץ ממתין סוחר גמלים אשר בא לבקש הלוואה להגדיל את עסקו וכאשר ניכנס אותו סוחר גמלים זכר אותו האדם העשיר שסירב בעל הגמלים להושיט לו עזרה בזמן מצוקה אך אותו עשיר לא הזכיר לבעל הגמלים את אכזריותו שהתעלל בו ולא ביקש לנקום בו או לנטור לו על מעשיו ואכן הלווה לו את הכסף ולמרות שעמד בניסיון קשה לא נקם ולא נטר.
 
 
 

 
פרשת וישב
 
צריך לדעת למה הוצרך לומר בפרשה זאת וישב יעקב הלא כבר אמר בפרשה הקודמת ויבוא יעקב וגו' היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק וגו' וכל עוד לא הודיע הכתוב שיצא מהמקום הרי אנו מבינים שהוא עדיין נמצא יושב במקום. אמר ר' שמעון "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז" וצדיקים סובלים הרבה בעולם הזה שנאמר לא שלותי בבית לבן, ולא שקטתי מעשו, ולא נחתי מדינה ומשכם. אפשר ללמוד מפרשה זו שאין לבקש שלווה בעולם הזה, שביקש יעקב לישב בשלווה מעט לנוח ולהירגע מאותם אלופים של עשו שרדפו אחריו ונתיירא מהם, והלך יעקב וישב ביניהם כפי שישב עם לבן,שהצדיקים מבקשים לשבת בשלווה אומר הקב"ה דיין לצדיקים מה שמוכן להם לעולם הבא. וכבר רמוז לנו בפרשה במילה וישב ראשי תיבות יוסף שמעון בנימין, והמשיכו הצרות לבוא ליעקב ואיננו יכול לגור במקום אחד שעצם הישיבה היא רק זמנית.
 
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען:
אמר ר' חוניא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, וגם יעקב גייר גיורים כדכתיב ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלוהי הנכר וגו' וביצחק לא שמענו שגייר אלא ברמז שכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' אל תיקראי מגורי אלא מגיורי אביו. וצריך להבין מה היא כפילות התיבה בארץ ואפשר לפרש כך בע"ה, שביקש יעקב לישב בארץ בשביל שני דברים.
 
א). להיות עם אביו הקדוש ולקיים מצות כיבוד אב.
 
ב). לקיים מצות ישוב ארץ ישראל, ולזה כוונת הפסוק שנאמר בארץ מגורי אביו שהוא כיבוד אב, ובשני בארץ כנען שהיא ארץ ישראל, ולקיים מצות היישוב, ולא כמו עשו שיישב בארץ רק בשביל כיבוד אביו.
וראיתי לרמוז בתיבת אביו שהם ראשי תיבות אברהם יצחק ויעקב, שהם כסדר השלמת הספירות, אברהם בחסד, יצחק בגבורה, ויעקב בתפארת.
 
אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו':
אמרו חז"ל שכל מי שהיה רואה את יוסף היה אומר שהוא צורתו של יעקב, ובכל בני יעקב לא כתוב: אלה תולדות יעקב ראובן וכו', אלא רק ביוסף שצורתם הייתה דומה.
 
   אמר ר' אבא גילו של יוסף מוזכר בכדי לרמוז לנו כמו שבכה יעקב שבע עשרה שנה על השנים שלא ראה את יוסף, כך נתן לו הקב"ה את אותם שנים בשמחה, בכבוד, ובשלמות, במצרים כאשר בנו יוסף היה מלך, ואלו השנים נחשבו ליעקב כחיים.
 
   ונראה עוד לפרש בתיבת אלה הם אותיות לאה רמז למה שאמרו חז"ל (ברכות ס) יוסף היה תחילה בבטן לאה ועל ידי תפילת לאה עבר אצל רחל וילדה לאה את דינה במקומו ויוסף נולד לרחל.
 
  ועוד ניתן לרמוז לפי מה שכתב בספר הדורות שלאה נפטרה בגיל מ"ד שנה כשיוסף היה בן שבע עשרה שנה ורמוז בפסוק אלה בהיפוך אותיות לאה ומיד לאחר מכן נכתב שיוסף בן שבע עשרה שנה .
 
ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם:
מדוע דקדק הכתוב ואמר אל אביהם ולא אמר אל אביו, ונראה לומר שיוסף נתכוון לא להיכשל בעוון לשון הרע, על אחיו שאוכלים אבר מן החי אלא מטרתו הייתה שיעקב יוכיח אותם בלבד. איתא בזוהר הקדוש שהמצווה הזאת של אבר מן החי נצטוו עליה בני נח שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וידעו זאת בני יעקב ולא אכלו אבר מן החי ומכיוון שיוסף אמר כך לפי דעתו נענש על זה.
 
ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו:
מדוע נאמר מכל אחיו ולא מכל בניו.
הדבר יובן על פי הארי ז"ל שאמר ששורש יוסף בעליונים לא כמו אחיו שיוסף אחוז ביסוד, ואחיו שורשם במלכות, ומשהבינו זאת השבטים וראו את אהבת אביהם ליוסף התעוררה בהם קנאה כלפי יוסף כפי שרמוז בתיבות אהב אביהם מכל גמט' קנאה וכן יוסף גמט' קנאה וכתב רבנו החידא שכל מי ששמו יוסף עלול שיקנאו בו.
 
ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר:
כתב ר' יוסף חיים זצ"ל כי הרוצה שהתקיים חלומו הטוב ירשום את השעה והתאריך של החלום וזו סגולה גדולה שיתקיים חלומו כפי שמצינו אצל יוסף שנתקיים החלום כעבור כ"ב שנים. ונראה לרמוז דבר זה בפסוק שאמר ואביו שמר, אותיות שמר בהיפוך רשם להודיענו שיעקב רשם את הזמן של חלום יוסף בנו. ואכן כתוב במדרש (ב"ר פ"ד י"ב) וזה לשונו נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום.
 
ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וגו':
צריך לדעת מה הייתה כוונת יעקב באומרו השבני דבר, הרי דבר פשוט הוא שיוסף ישיב לו תשובה, וגם ברור העניין שאם אחיו בסדר ודאי שגם שלום לצאן.
 
   וידע יעקב שהוא שולח את יוסף למקום מסוכן ובעבור לעשותו שליח מצווה גם בהליכה וגם בחזרה לכן אמר לו השיבני דבר שישיב לו תשובה, ובכל זאת מצינו שיוסף אכן ניזוק, אמרו חז"ל מפני שהוציא דיבה רעה על אחיו.
 
   וראיתי לפרש בעניין שלום הצאן, שרצה יעקב ללמד את יוסף הכרת הטוב שאם הצאן נותן לנו בשר וחלב וצמר ללבוש צריך להכיר טוב ולדאוג להם וכל שכן כאשר האדם מכיר לך טוב צריך לגמול לאדם בטוב, ולמד יוסף זאת כאשר היה במצרים אצל פוטיפר ואשתו רצתה להתקרב אליו ראה את דיוקן אביו שהוא הלימוד שלימד אותו על הכרת הטוב.
 
ויקחו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים:
פירש רש"י: אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ואם נתבונן נראה את חסדי הקב"ה שבבור היו נחשים ועקרבים בכדי לבלום את החבטה של יוסף. וידוע הטעם מדוע הוצרך יוסף להיות בין נחשים ועקרבים בגלל שדיבר לשון הרע על אחיו מכאן אמרו חז"ל אל יפיל אדם עצמו לבור של נחשים ועקרבים שהם יצר הרע ואם ישמר מהם יציל אותו הקב"ה ויעשה לו נס וראיתי לשאול אם הבור ריק, ודאי שאין בו מים, ואם יש בו נחשים ועקרבים, ודאי שאיננו ריק, אם כן איך כתב הפסוק שהבור ריק, ומדוע כתב אין בו מים.
 
   ונפרש כך בע"ה ידוע מה שאמרו חז"ל שמצרים הם בור היתוך כל מי שנכנס למצרים לא יוצא, שכתוב מצרים מ' פתוחה בכניסה, ו-ם' סגורה ביציאה, ומצרים הייתה שיא הזוהמה והטומאה והיו בה רק נחשים ועקרבים שהם ס"מ והפלונית (שטן ולילית) ואין בה מים, שאין מים אלא תורה, ונימכר יוסף למצרים שהיא הבור, ולא הייתה התורה במצרים אלא רק טומאה, שהם נחשים ועקרבים.
 
   איתא בגמרא (שבת י') אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים בשביל משקל שני סלעים כיוון שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותיו למצרים. לכאורה הדבר תמוה איך יעקב אבינו התעלם מיסוד כה בסיסי בחינוכו לילדיו שהלא ההפליה גורמת שנאה ואסור לעשות הפליה בין הילדים ואומר הכתוב שלכאורה סיבת ההפליה הייתה כי בן זקונים הוא לו, ועוד קשה הלא בנימין הוא יותר צעיר מיוסף אם כן יוסף איננו בן זקונים ומה הייתה העדפה של יעקב לבחור ביוסף. תרגם אונקלוס "בן זקונים" הוא "בר חכים" כתב הרמב"ן אין זקן אלא מי שקנה חוכמה רצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו. ולמדנו זאת מהכתוב כי בן זקונים היה, ולא כתיב אלא בן זקונים הוא לו, וזאת כוונת חז"ל שכל מה שלמד יעקב משם ועבר מסר ליוסף דהיינו את כל חוכמות המסתורין והשכיל יוסף כאילו היה זקן ורב ימים ועוד תרגם יונתן בן עוזיאל "ארום איקוני דיוסף דמין לאיקונין דילה" פירוש שיוסף ירש מאביו גם חוכמה וגם את קלסתרון הפנים. ופירש ה"כלי יקר" הסיבה שיעקב העדיף את יוסף על שאר בניו כיוון שמאסו בחוכמה ולא נתחברו אל יעקב ללמוד ממנו אבל יוסף בן הזקונים הוא לו שתמיד פנה אל יעקב ונכנס לשמוע ממנו את מה שלמד משם ועבר על כן אהבו שיוסף ידע להטות אוזן ולשמוע את תורתו של יעקב וזה מה שהיה חסר אצל שאר האחים וראה יעקב את החיבור אליו מיוסף וידע לתת לו אהבה על שאר בניו.
 
 
 
 

 
פרשת מקץ
 
כתב החפץ חיים לכל גזרה טו או רעה ישנו קץ וזמן המיועד לה וכשמגיע זמנו של הקץ אין הקב"ה מתמהמה אפילו רגע אחד יותר מן הזמן הקצוב. ומצאנו בפרשה הזאת שנאמר ופרעה חולם והכוונה בזה כי בפרשה הקודמת שר המשקים חלם חלום ולא הזכיר את יוסף על פתרונו כיוון שלא הגיע זמנו של יוסף לצאת מבית האסורים, ועל כן חלם פרעה את החלום בכדי ששר המשקים בעל כורחו יזכיר את יוסף לפני פרעה כדאיתא ושם איתנו וגו' ויפתור לנו וגו'.
 
   והרי יש כאן לשון שמחה ליוסף שיוצא מבית האסורים, אם כן מדוע נכתב ויהי מקץ, שנאמר בגמרא (מגילה י) כל מקום שנאמר ויהי לשון צער הוא.
 
   ואפשר לתרץ כך בע"ה שעבור יוסף נכון הוא לומר לשון שמחה כי יוצא הוא ממקום של קץ וחושך שהוא הס"מ (איוב כח) קץ שם לחושך. ומתחיל יוסף את זמן מלכותו, אבל עבור עם ישראל התחיל עתה לסובב סיבת גלות מצרים למרות שכבר נגזרה הגלות משנים קודמות, אך לא נגזרה במצרים כפי שאמר הקב"ה לאברהם שבניך עתידים להשתעבד בארץ לא להם, ואמרו חז"ל בארץ ישראל. ועוד שגלות מצרים הייתה בשעבוד וצער גדול מאוד ודבר נוסף תיבת ויהי, מבשרת על רעב.
 
   ואפשר לרמוז רמז נוסף כיוון שנוספו ליוסף הצדיק עוד שתיים ימים בבית הסוהר שהם כנגד שאמר לשר המשקים זכרתני, והזכרתני, כנגד כל זכירה שנה אחת והם השנתיים ימים שנזכרו בפרשה ויהי מקץ שנתיים.
 
   ועוד שמנע ה' את זכירתו של יוסף בראש השנה. למדנו מכאן את המידה החשובה של מעלת הביטחון בקב"ה כדכתיב (ירמיהו י"ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
 
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאור:
ראינו שתיבת חלם נכתב בלא ו', לרמוז לנו שבאותו הלילה היה פרעה חולם וחוזר והיה מוטרד מחלומו ותכלית החלום הייתה לעלות את יוסף למלוכה ומה שכתב והנה, ידענו שהוא לשון חידוש כפי שאמר הרשב"ם. והחידוש כאן הוא להורות לנו שגם יוסף חלם את אותו חלום של פרעה כפי שנפרש בהמשך, וחידוש נוסף שפרעה חלם שהוא עומד על היאור שהיאור הוא האלוה של מצרים, והוא דבר תמוה מאוד, וכאשר סיפר פרעה ליוסף את החלום אמר לו שהוא עומד על שפת היאור, בכדי לבחון את יוסף, אמרו חז"ל שניהם חלמו אותו חלום.
 
   וראיתי להוסיף תרוץ נוסף שפרעה שינה את חלומו כיוון שהיאור הוא האלוה של מצרים והתבייש פרעה לומר ליוסף שהוא עומד על היאור שהוא האלוה, ומן השמים רמזו לו לפרעה כמו שהוא בשר ודם עומד על האלוה שלו, כך יבוא אדם בשר ודם ויעמוד על פרעה שעושה עצמו כמו אלוקים.
 
   ומכאן אפשר לפרש את הפסוק בפרשת שמות ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על שפת היאור. פירש שם רש"י כי בת פרעה ירדה לרחוץ מגלולי אביה. ובת פרעה לא האמינה שהיאור הוא אלוה, לכן היה לה כוח לעלות עליו, ואילו נערותיה שהחשיבו את היאור כאלוה הלכו על שפת היאור, ודבר זה מוכיח שאכן בת פרעה חזרה בתשובה מגלולי אביה, ומעבודה זרה .
 
ויהי בבקר ותפעם רוחו וגו':
אמר ר' יוסי מה הוא ותפעם רוחו שהרי בנבוכדנצר כתוב ותתפעם, ובפרעה כתוב ותפעם, לפי שהיה יודע פרעה את החלום, ואת הפתרון לא היה יודע, ואילו אצל נבוכדנצר ראה גם את החלום, וגם את הפתרון, והכול נשכח ממנו. וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה אלו הם המכשפים והחכמים והחוזים בכוכבים שלא יכלו להשיג את הפתרון, ויש לשאול מדוע נאמר וישלח די היה לומר ויקרא פרעה, אלא כיוון שפרעה היה מוטרד מהחלום שלח לחפש כל אחד שיודע לפתור חלום מקטן ועד גדול. אמרו חז"ל ששר האופים ושר המשקים כל אחד חלם את הפתרון על חברו ומה שנאמר איש כפתרון חלומו, למדנו מכאן שכל החלומות הולכים אחרי פתרון הפה, והראיה ממה שכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה. ומה הטעם לפי שיש בחלום שקר ואמת לכן הפתרון הוא ששולט, וצריך שהפותר יהיה אדם אוהב.
 
וישלח פרעה ויקרא את יוסף וירצהו מן הבור וגו' ויבוא אל פרעה:
גאולת האדם הפרטית היא כהרף עין שראינו כאן שהריצו את יוסף מן הבור, ומה היא הבהלה ומה יקרה אם יצא לאט, לאט הרי הכל עניין של כמה רגעים להוציא אותו. כיוון שתם זמנו של יוסף להישאר בבית האסורים הריצוהו במהירות שהגאולה לא תתמהמה.
 
   אמר ר' שמעון היה צריך לומר לקרוא ליוסף, ולא ויקרא את יוסף, אלא שהקב"ה קרא לו לצאת לחרות כמו שכתוב: עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, וכאן כתוב ויקרא את יוסף, ובמקום אחר כתוב ויקרא אל משה, שלמדנו מכאן כמו שבמשה ה' קרא לו, אף ביוסף ה' קרא לו. ומה שנכתב בתיבה וירצהו חסר ו' הוא לשון יחיד שהוא הקב"ה שהריץ אותו מן הבור. לפי שאין מי שאוסר ומתיר מבית האסורים אלא ה' בלבד.
 
  ועוד אמר ר' אבא שיוסף היה בעצבות. כיוון ששלח פרעה אחריו כתוב וירצו מלשון רצוי שהשיבו לו דברים משמחים. ומה שנפל תחילה לבור על ידי אחיו, עכשיו נתעלה מן הבור על ידי הקב"ה לגדולה. ויבוא אל פרעה, לכאורה ללא צורך התיבה הזאת הלא נאמר וישלח פרעה ויקרא וגו', ובודאי שיוסף יבוא אל פרעה, אם כן מדוע נאמר ויבוא אל פרעה. אפשר לפרש ביאור לפי מה שאמרו חז"ל שפרעה היה נמוך כדכתיב: ושפל אנשים יקום עליה שהסכימו המצרים למנות את פרעה למלך מכיוון שידע שבעים שפות וכך הראה פרעה גדולתו מעל כולם, ובנה לו כיסא גבוה בשבעים מדרגות, וכל מי שבא לדבר עימו היה עומד על המדרגה כמספר השפות שידע, ואילו יוסף שידע שבעים שפות ואת שפת הקודש שאותה פרעה לא ידע הגיע עד פרעה, ועבר אותו. וכך מתיישב ויבוא אל פרעה. וראיתי להוסיף על זה רמז נוסף בתיבת ויבוא ראשי תיבות וידבר יוסף בשפת אומות.
 
רק הכסא אגדל ממך:
רמוז בתיבת הכסא גמט' אלהים גמט' הטבע פרעה רמז ליוסף שהוא יהיה מעליו כיוון שפרעה החשיב עצמו כאלהים וזהו הרמז בתיבת הכסא ולכן אמר פרעה אגדל ולא אמר יגדל משמע על עצמו. 
 
ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה:
פרעה נתן ליוסף את אסנת בכדי לבטל את הלעז שהוציאו על יוסף כאילו שהוא חטא עם אשת פוטיפרע ולכן אינו ראוי למלוכה אבל על ידי שנשא את בתו ראו הכל שאין בו חטא והלעז היה בעלמה וטעם נוסף בכדי לטשטש את היותו עבד על כן נתן לו את אסנת שהיא בת שר להראות לעיני הכל שיוסף הוא מצרי כמו כולם.
 
ויוסף בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה וגו':
לפי החשבון שכתוב בתורה נראה שיוסף זכה למלוך שמונים שנה והטעם לכך שאמרו המקובלים כי יוסף הוא בבחינת ספירת היסוד ומכיוון שתיקן את ספירת היסוד בשלמות זכה למלוך שמונים שנה ורמוז באותיות יסוד גמט' שמונים. ונמצא רמז נוסף בתיבת יסוד ראשי תיבות יוסף ודוד בבחינת יסוד ומלכות ומכאן זכה יוסף למלכות.
 
ואת בנימין וגו' לא שלח יעקב עם אחיו כי אמר פן יקראנו אסן:
ראיתי בספר שרשי השמות (מערכת א' אות צט) שכתב כי יעקב מסר לבנימין שמות של ג' מלאכים לשמור אותו בדרך והם, ארגיאל, סרגיאל, נרגיאל, (עיין שם). וראיתי רמז כי שלושת המלאכים האלה הם ראשי תיבות של המילה אסן שאמר יעקב פן יקראנו אסן רמז לאלו המלאכים שמסר יעקב את שמותם לבנימין לשמור עליו.
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושילח לכם וגו':
נצנצה רוח הקודש ביעקב אבינו ורמז לבניו שהקב"ה ישלח לבני ישראל משיח לגאול אותם על ידי יוסף, שרמוז בתיבות לפני האיש ושילח לכם סופי תיבות משיח.
 
ויאמר אלוקים יחנך בני:
ראיתי לבאר מדוע יוסף כינה את בנימין בתואר בני. ויובן הדבר על מה שכתב בספר שער המצוות (פרשת יתרו) בעניין מצוות כיבוד אב ואם, כשם שחייב האדם לכבד את אביו ואמו, כך חייב לכבד את האח הגדול, כי האב נותן רוח באשתו בעת הזיווג, והבן הבכור נוטל מאותו רוח יותר משאר האחים, ועוד פירש שם שהבכור נותן ומשאיר חלק באמו וממנה נמשך לשאר האחים, אם כן נמצא שיוסף יש לו רוח מצד אביו יותר מבנימין ולכן אמר לו אלוקים יחנך בני. ולפי זה אפשר לפרש טעם הדבר שלא שררה אהבה וחיבה בין האחים לבין יוסף, אלא בין יוסף ובין בנימין, כי שאר האחים לא היו מאם אחת רק מאותו אב. ומכאן יובן מדוע יוסף טמן את הגביע אצל בנימין בכדי לבדוק את האחים באהבתם אל בנימין ולראות אם למדו מטעותם על מכירת יוסף. ראיתי לרמוז בתיבת גביעי ראשי תיבות גנבתם יוסף בן יעקב.
 
פינת הלשון: "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת" עד יחיד שבא להעיד על מישהו בפני בית דין בעניין שאיננו ממון עובר מלבד על איסור לשון הרע גם על הלאו הזה, כי בעניין ממון אפשר לחייב את הנתבע בשבועה, אך בעניין שאינו נוגע לממון אין בית דין רשאי לקבל עדות יחיד.
 
למדנו מפרשה זו על בטחונו של יוסף בקב"ה. מסופר על הצדיק ר' מנחם מנדלי מרינוב זצ"ל שהיה לו בן עני והיה הרב מפרנס אותו מידי שבוע, אך במקום לתת לו סכום שבועי מלא היה נותן לו מחצית הסכום, ושאל אותו בנו שאם הוא כבר נותן לו כסף מדוע לא נותן ביד רחבה, השיב לו הרב שאם ייתן לו סכום מלא יגרום לו להסיר את בטחונו בהקב"ה, לכן את שאר הכסף ישיג על ידי השתדלות ואמונה כי מתוך שנאמין בה' כך נצליח בעולם הזה ובעולם הבא שהרי הכול בא ממנו יתברך.      
                                                                               
                                                                  
 
     

 
 
פרשת ויגש
 
מדברי חז"ל נשמע שיהודה הכיר בתבונתו כי העומד לפניו הוא יוסף בן יעקב, שאמרו חז"ל על הפסוק מים עמוקים בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבאר עמוקה שהיו בה מים צוננים ולא היו יכולים לשתות ממנה עד שבא חכם ועשה חבל ושאב ממנה, כך עשה יהודה ליוסף, שרמז לו בתיבה בי אדוני ראשי תיבות בין יעקב אדוני. ומכאן יהודה הבין שבן יעקב עומד לפניו. וזהו מה שנאמר על הפסוק (תהילים מ"ח) כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו, שהם יהודה ויוסף, לפי ששניהם היו מלכים וניגשו אחד אל השני, ומכיוון שיהודה נעשה ערב על בנימין נאמר ויגש אליו יהודה, שהיה ראשון. ר' יהודה אומר הגשה למלחמה, ר' נחמיה אומר הגשה לפיוס, רבנן אמרי הגשה לתפילה, והפשט הוא כאן שנתכוון יהודה לשלושתם אם למלחמה איתך אני בא, ואם לפיוס גם אני בא ואם לתפילה גם אני בא. מכאן למדנו מדוע כתב הפסוק ויגש אליו, הרי היה קרוב אליו יהודה ומדבר עמו, אלא שניגש אליו יהודה ליוסף בשלושת האפשריות כפי שפירשנו לעיל.
 
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדיך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה:
דברי יהודה דרושים ביאור שנאמר: ויגש אליו יהודה סופי תיבות שוה שהתחיל יהודה את דבריו ליוסף בכך שאנחנו שווים, מה אתה מלך, אף אני מלך. והתחיל לדבר איתו בלשון מלחמה שנאמר ויגש, ופעם בלשון רכה שנאמר ויאמר, ופעם בלשון קשה  שנאמר ידבר, שיהודה דיבר באלו הלשונות כיוון שהתנהג כמו מלך שדרכו להיות פעם רך ופעם קשה, ונתכוון יהודה לרמוז ליוסף שגם הוא מלך וצריך יוסף לשמוע את דבריו, פרשו חז"ל כי פנימיות הויכוח היה על מלכות המשיח ממי תצא, שטענת יוסף הייתה שתצא ממנו כיון שסובבו מן השמים שימלוך על העולם וממנו יצא משיח, ויהודה טען כיוון שהוא מלך על השבטים שנקראים על שמו יהודים שנאמר בי אדוני אותיות בי הם י"ב שבטים.
 
ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו:
מצינו כאן רמז נוסף שיהודה הכין את עצמו למלחמה שכתוב אצל יעקב ויותר יעקב לבדו ומיד ויאבק איש עמו מה שם היה מלחמה, אף כאן מוביל למלחמה. וראיתי לשאול כיצד אומר יהודה לבדו לאימו לכאורה זה דבר שקר ח"ו, כי אמו נפטרה בלידתו ולא ראה אותה כלל, ואפשר לפרש כך בע"ה: שכוונת יהודה הייתה מאחר שהיו לרחל שני בנים הדומים לה והראשון נעלם ונשאר בנימין שמזכיר ליעקב את רחל ולזה הונח טעם דרגא תביר שמשמעותו מצב של שבירה על התיבה הוא לבדו שיעקב יישבר ללא בנימין, ולא הונח על תיבת אמו ומשמעות הכתוב שנשאר לבדו, דומה לאימו.
 
ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו:
אמר אבא כהן אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה בלעם החכם של עובדי הכוכבים לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו, ויוסף הקטן שבהם לא היו יכולים לעמוד בתוכחתו,  הדא הוא דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ולכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד על מה שהוא עשה כדכתיב (בתהילים נ') אוכיחך וערכה לעיניך על אחת כמה וכמה התוכחות של הקב"ה ר' אלעזר בן עזריה אמר שיוסף הצדיק שהוא בשר ודם הוכיח את אחיו ולא יכלו לעמוד בתוכחתו על אחת כמה וכמה שאין בשר ודם יכולים לעמוד בפני התוכחות של הקב"ה.
 
ולא יכול וגו' ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו:
הרי ידוע לאחר שאמר יוסף הוציאו כל איש מעלי מובן שלא עמד איש איתו, אם כן מדוע כפל הלשון ונאמר ולא עמד איש אתו. אלא באה התורה לומר לא עמד איש אתו. רצה לומר איש בשר ודם לא עמד, אך מישהו אחר עמד מעל יוסף והוא המלאך גבריאל שנקרא איש, שנאמר על הפסוק: וימצאהו איש, פירש רש"י שהוא גבריאל. ואותו המלאך ליווה את יוסף כל הדרך.  
 
   ועוד פירשו חז"ל במדרש, שהאחים ביקשו להרוג את יוסף ובא המלאך גבריאל ופיזר אותם בארבע פינות הבית.
 
ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו :
וכי למה קרא להם והרי היו קרובים אליו אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיכם, תמהו לפי שראו אותו במלוכה העליונה. ומה שאמר להם יוסף גשו אלי, שהראה להם את ברית המילה ואמר להם זאת גרמה לי את המלוכה הזאת שבה אני נמצא לפי ששמרתי את הברית, מכאן למדנו שמי ששומר את אות הברית, המלכות שמורה לו. מניין, מבועז שכתוב: חי ה' שכבי עד הבוקר, שהיה יצר הרע מסית אותו עד שנשבע שבועה ושמר את הברית, ומזה זכה בועז וממנו יצאה מלכות בית דוד ומלך המשיח.
 
וינשק לכל אחיו ויבך עליהם וגו':
צריך להבין מהו באומרו לכל אחיו ומה בא ללמדנו שהיה לו לומר לאחיו בלי צורך לכל שידענו שכולם היו נמצאים שם, אלא ראה יוסף שהאחים יראים ממנו ואינם יודעים לאן ליבו נוטה ושמא יש בליבו כעס עליהם, לכן נישק את בנימין ואת אחיו שווה בשווה כולל את שמעון ולוי שחפצו ברעתו, ומכאן הבינו האחים שאין בלב יוסף מאומה עליהם ולזה נאמר וינשק לכל אחיו, דהיינו שווה בשווה.
 
וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי:
דקדק לומר לשון קיחה שכוונת פרעה הייתה שיפייסו את יעקב לרדת למצרים, ומצינו את לשון קיחה אצל אברהם שנאמר ויקח אברם את שרי אישתו, פירש הזוהר הקדוש שלקח אותה בפיוס, גם כאן ביקש פרעה שיפייסו את יעקב לבוא למצרים.
 
ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה וגו':
רמז יוסף רמז ליעקב על עגלה ערופה שהרי ידענו שיוסף נפרד מיעקב בפרשת עגלה ערופה והוא הסימן שנתן יוסף לאחים למסור ליעקב שהוא יוסף, שכן אותיות עגלה ערופה, יהיה עגלה פרעה.
 
   וראיתי לשאול כי בהמשך הפרשה נאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף וגו', לכאורה העגלות נשלחו על ידי פרעה, ומדוע נאמר אשר שלח יוסף. והעגלות ששלח פרעה היכן היו, שהם אותן העגלות שהיו צריכין לשאת את יעקב. אלא שהייתה עבודה זרה חקוקה על העגלות, לכן עמד יהודה ושרפן, מכאן למדנו שצריך לשרוף עבודה זרה, כפי שכתוב (בתהילים מ"ו י') עגלות ישרוף באש, הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים שעל ידי ידיעה ואמונה בה' יתברך צריך לנתץ ולשרוף את העבודה זרה .
 
ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו':
מהו לשון לאמר הלא היה צריך לומר ויגידו לו עוד יוסף חי אלא המילה לאמר רומזת לנו שנאמר על ידי אחרים ליעקב שיוסף חי, כפי שאמרו חז"ל ששרח בת אשר היא שביקשו ממנה שתבשר לאביהם, והוא שכתוב לאמור  דהיינו על ידי שרח בת אשר, ואפשר לרמוז לאמר גמט' שרח עם האותיות.
 
   ורמז נוסף בתיבת לאמר ראשי תיבות רצו מבת אשר להודיע.
   ועוד רמז לאמר ראשי תיבות ראי אין לך מוות.
 
וניתן לפרש עוד על פי דברי רש"י: בפרשת ויחי על הפסוק ויגד ליעקב, דהיינו לא פירש מי אמר לו, גם כאן אפשר לפרש כוונת התורה שהאחים מסרו את הידיעה ליעקב על ידי שליח כפי שפירשנו לעיל שהיא שרח בת אשר.
 
ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת אביו וגו':
צריך להבין מה הייתה כוונת יוסף להראות את עצמו לאביו ולא המתין עד שאביו יגיע אליו. ואפשר לפרש כפי שאמרו חז"ל כי יוסף היה בבחינת היסוד ויעקב בבחינת התפארת ועל ידי התעוררות היסוד לקראת התפארת מתעוררים הספירות העליונות שהם החסד והגבורה הרומזים אל אברהם ויצחק וכך נעשה איחוד גדול בעולמות העליונים ובדרך זו רצה יוסף לעורר את הספירות העליונות. ועל דרך זו יובן העניין מה ששלח יוסף לאמור לאביו רדה אלי נתכוון בזה לעשות יחוד גמור בין התפארת היסוד והמלכות. ורמוז בפסוק באומרו ויפול על צואריו, וכי יש לו ב' צווארים. אלא הרמז הוא כאן בתיבת צוואריו אברהם ויצחק ויעקב.
 
מעט ורעים היו ימי חיי וגו':
אמרו חז"ל שיעקב פירט לפרעה את כל הצרות הקשות שעברו עליו ונרמזו צרותיו בתיבת ורעים ראשי תיבות רחל עשו יוסף מלאך ולבן.
 
ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט וגו':
על פי פסוק זה נבין שמתוך קמ"ז שנה שחי יעקב ק"ל שנים היו מלחמות ועוגמת נפש. וראיתי לבאר מדוע סבל יעקב ק"ל שנה ייסורים קשים ומרים. והתשובה היא לפי מה שאמרו חז"ל שיעקב גלגול אדם הראשון ובא לתקן כדאיתא (גמ' עירובין י"ח) אדם הראשון ישב בתענית ק"ל שנה, ופרש מאשתו (עיין שם) ויעקב שהיה גלגולו הוכרח להתייסר את השנים הנ"ל בכדי לתקן את הטיפות של אדם הראשון, וכל הצרות שהיו לו מעשו הוא לתקן את חטא הנחש, שאותיות עשו בגמט' נחש חווה.
 
פינת הלשון: "לא תהיה אחרי רבים לרעות" המתחבר עם אנשי רשע ובעלי לשון הרע כדי לספר להם או לשמוע מהם לשון הרע עובר על לאו זה.
 
מסופר על יהודי אחד שביקש ממכשף ללמדו כישוף, ועשה אותו מכשף עיגול ובאו מסביב חיות אש אמר לו המכשף עכשיו אתה צריך להיפרד מביתך והסכים, ועשה עוד עיגול ובאו חיות גדולות יותר ואמר לו להיפרד מאשתו וילדיו, ושוב עשה עיגול גדול ואמר לו עכשיו תיפרד מאלוקיך, וצעק אותו יהודי שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ונעלמו כל העיגולים והחיות אמר המכשף אתה כבר יודע יותר ממני.
 
               
 
 

 
 
פרשת ויחי
 
ראיתי להקדים ב"ה בכמה שאלות לפרשה זו והם:
 א). למה נסתמה פרשה זו.
ב). והלא ידוע שבפרשה זו נפטר יעקב אע"ה, אם כן מדוע נקראת הפרשה ויחי.
 
ונפרש כך ב"ה: שפרשה זו נסתמה לפי שנסתמו עיניהם ולבותם של ישראל שנפטר יעקב שאז התחיל השעבוד, וקשה שהרי מלך יוסף אחרי פטירתו של יעקב, ועדיין לא היה שעבוד, אלא אמרו חז"ל שהתחיל השעבוד מעט מעט.  ודבר נוסף שרצה יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה.
 
   ואפשר לפרש שפרשה זו נקראת ויחי, כי אלה היו חיי יעקב דהינו ל"ד שנים שחי בהם בשקט, י"ז שנים משנולד יוסף עד שנמכר, כדכתיב בן שבעה עשרה שנה, ועוד י"ז שנה שהיה אצלו במצרים, וכל שאר שנותיו היו בצער וברעה שעליו כתוב לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, אבל אחר שירד למצרים נאמר ויחי כדכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים, כי ראה את יוסף בנו מלך. ואם תאמר מדוע הזכיר מניין חייו אשר חיי במצרים, לומר לנו כנגד י"ז שנה שפרנס יעקב את יוסף, כך פרנס יוסף את יעקב י"ז שנה, כפי שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף בן שבעה עשרה שנה. ומה שנאמר עוד ויחי למרות שזו פרשה שמספרת על מיטת יעקב, למדנו מכאן שצדיקים במיתתם נקראים חיים. כדכתיב תיתן אמת ליעקב ש"אמת ליעקב" בחילוף אותיות יצא "לא מת יעקב" ומתיבת אמת לא ירדה א' ולא נשארו אותיות מת, וכן מצינו בדוד המלך שנאמר ויקרבו ימי דוד למות ולאחר מכן כתוב "דוד מלך ישראל חי וקיים" ועל זה אמר החפץ חיים: שהצדיק דומה לאדם שפושט את בגדיו הפשוטים ולובש בגדי חג.
 
ויחי יעקב בארץ מצרים שבעה עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו וגו':
ויחי יעקב בגמט' ראה ס' רבוא, וזהו שנאמר "בראותו ילדיו" לומר שראה ס' רבוא מילדיו, כפי שמצינו בסוף הפרשה הקודמת שמסתיימת בפסוק וישב ישראל בארץ מצרים וגו' ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד. ומיד נכתב בפרשה זו ויחי יעקב ללמדנו כי החיים האמיתיים של יהודי כדוגמת יעקב הם כאשר רואה את צאצאיו הרבים שחיים והולכים בדרך ה' והם שמעלים את נשמתו של האדם בעולם העליון. ויהי ימי יעקב שני חייו שלא הגיע יעקב לשנות חיי אבותיו כמו שמצינו אצל חנוך שנאמר ויהי ימי חנוך ויהי לשון צער, ומה שנאמר שני חייו שהם כפי שפרשנו לעיל חלק אחד מחייו עם יוסף שהיה בשמחה, וחלק אחד שלא היה עם יוסף היה בצער הרבה . 
 
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו יוסף:
יש טעם פסק אחר תיבת ויקרא, וראיתי לפרש בע"ה כי רומז לדברי חז"ל, שעד יעקב לא היה האדם אומר צוואה לבניו לפני מותו, כי בני אדם היו מתים לפתע ללא חולי ויעקב ביקש מהקב"ה שייתן לאדם חולי כסימן לפני מיתתו שיהיה זמן לאדם לצוות את בניו קודם מותו, אמר ר' יוסי כאשר מתקרבים ימיו של האדם למות מכריזים עליו בעולם שלושים יום קודם, ואפילו עופות השמיים מכריזים עליו, ואם הוא צדיק מכריזים עליו בין הצדיקים בגן עדן, ונשמתו בכל לילה עולה ורואה את מקומה בעולם העליון.
 
   אמר ר' יהודה כאשר מתחילים אותם הימים צלמו נחשך ונעבר ממנו. "ויקרבו ימי" לא נאמר ויקרב יום, אלא ימי, וכי כמה ימים מת האדם, הרי כאשר הוא נפטר ברגע אחד הוא מת, אלא כך למדנו שאדם צדיק כאשר נפטר כל ימיו קרבים לפני הקב"ה ונכנסים בחשבון כדכתיב אצל אברהם אבינו "ואברהם זקן בא בימים" שאז אין בושה לאדם לפני הקב"ה, ונמצא שכל ימיו נקיים ואין בהם עבירה.
 
 
ויאמר לו אם נא וגו' שים נא וגו' אל נא וגו':
תמוה מדוע חזר יעקב פעם שנייה על בקשתו להיקבר בארץ ישראל, וכי לא האמין ליוסף, אלא יעקב ידע שפרעה לא ייתן לו לצאת ממצרים כיוון שבזכות יעקב נתברך הנילוס ונפסק הרעב לגמרי, וידע יעקב ברוח הקודש על המכות שעתיד הקב"ה להביא על מצרים, ואם היה נשאר קבור במצרים לא היה הקב"ה מביא את מכת הכינים שהיא עלתה מן האדמה, ועוד ידע יעקב שרצה פרעה לעשותו אליל ח"ו, לכן בגלל חששותיו חזר והדגיש ליוסף את רצונו המוחלט שיוציאו ממצרים ולא הסתפק יעקב בבקשתו אלא גם השביע את יוסף, ונשאלת השאלה מדוע ביקש יעקב בקשה זו דווקא מיוסף.
 
א). מפני שיוסף הוא שליט ויכול לבצע את המשימה.
ב). בכדי שיוסף יוכל לצאת ממצרים ללוותו על ידי השבועה.
 
ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף וגו':
ראוי לדעת מאי קאמר אחרי הדברים האלה, ומה הקשר לעניין דלעיל. ואפשר להקדים בשאלה נוספת, מדוע נאמר בתורה שהמגיד הלך למסור רק ליוסף על חוליו של יעקב, ולא לשאר האחים, וכתב רש"י שהמגיד הוא אפרים, וראיתי לפרש כך ב"ה, שכוונת הכתוב לומר אחרי הדברים האלה, לאחר שנשבע יוסף וקיבל על עצמו לטפל בקבורתו של יעקב אע"ה, בא המגיד ומסר לו שיעקב חולה, וממילא הגיע הזמן לטפל בצוואה, ולקיים את דברי השבועה.
 
ויאמר ליוסף הנה אביך חולה:
למדנו שכתב הרשב"ם שתיבת "הנה" מורה על חידוש, ואפשר לפרש שיש כאן חידוש גדול בתיבת "הנה" כפי שאמרו חז"ל, עד יעקב אבינו לא היה אדם חולה, אלא כשמגיע זמנו למות היה מתעטש, ולא היה לו פנאי לצוות לבניו, ובא יעקב אע"ה וביקש מקב"ה שייתן סימן לאדם כפי שפירשנו לעיל, ואכן יעקב היה הראשון שחלה לפני מותו, על כן נאמר הנה אביך חולה שהוא לשון החידוש.
 
וירא ישראל את בני יוסף וגו':
אמרו חז"ל, כיוון שבא יעקב לברך את בני יוסף, ראה ברוח קודשו את צאצאי יוסף, שהם ירבעם בן נבט, ואת בנו נדב בן ירבעם, והם רשעים שעבדו את העגלים, והחטיאו את בני ישראל, לומר "אלה אלוהיך ישראל" ונמנע יעקב מלברכם, וראיתי לרמוז בתיבת "בני" ר"ת ירבעם בן נבט, וכן, נדב בן ירבעם, ונבהל יעקב ושאל מי אלה לך שאותיות מי אלה הם היפוך של אלהים שעתידין לומר בחטא העגל אלה אלקיך ולכן לא רצה לברך אותם. השיב יוסף לאביו, ואמר בני הם, כוונתו הייתה לומר אל תביט על הרשעים היוצאים ממני, אלא ראה גם את הצדיקים היוצאים ממני, שהם יהושע בן נון, ויהוא בן נמשי, שניתץ את העבודה זרה, וגם הם ראשי תיבות "בני" יהושע בן נון, וכן, יהוא בן נמשי, וכששמע יעקב את דברי יוסף בנו השתכנע לברכם, ומיד אמר קחם נא אליי ואברכם שהסכים יעקב לברכם.
 
וישת על ראש אפרים והוא הצעיר וגו':
איתא במדרש רבה מאי דכתיב והוא הצעיר וכי אין אנו יודעים שהוא הצעיר. אלא שהיה מצעיר את עסקיו ועוסק בתורה לכך זכה לבכורה וכתב רבינו בעל הטורים רמז בתיבות והוא צעיר גמט' הוא הקטין עצמו. ולכך זכה ויצא ממנו יהושע בן נון שהיה מקטין עצמו ומסדר את הספסלים ומשמש את משה רבינו והנחיל את ארץ ישראל ולימד אותם תורה ורמוז גם שמו בתיבת והוא הצעיר גמט' יהושע.
 
המלאך הגואל אותי מכל רע וגו':
נראה לרמוז בתיבות "מכל רע" את סמני הצרות שעבר יעקב, שכן "מכל רע" ר"ת מלאך כתונת לבן רש עשו. המלאך, הוא שרו של עשו. כתונת, היא של יוסף. לבן, שרימה אותו עם רחל ולאה. רש, שאליפז עשה אותו עני. עשו, שרדף אותו להורגו.
 
ויעש לאביו אבל שבעת ימים:
למה עושים שבעת ימי אבל, כנגד שבעת ימי המשתה.
אמר להם הקב"ה בעולם הזה הצטערתם על הצדיק הזה שנפטר, ושמרתם לו אבל שבעה ימים, לעולם הבא אני מחזיר לכם את אותו האבל לשמחה, שנאמר (ירמיה לא) "והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושמחתים מיגונם" וכשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם לציון ולחרבותיה, שנאמר (ישעיה נא) "כי ניחם השם ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן השם ששון ושמחה ימצא בה תודה וכל זמרה".
 
פינת הלשון: יב. "ולא יהיה כקרח וכעדתו" כל המחזיק במחלוקת עובר על לאו זה, שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו, (סנהדרין קי ) המדבר לשון הרע וגורם בדבריו שתמשך מחלוקת או ריב עובר על לאו זה.
 
היה מלך אחד שהיה לו עבד מסור מאוד, ועושה רצונו של המלך על הצד הטוב ביותר, והמלך אהב אותו מאוד, באחד הימים יצא המלך לחופשה של חודש ימים, ואמר המלך לעבד שבחודש הזה ישמש את משנה המלך כפי ששימש אותו, וכך היה, אך כל דבר קטן שעשה העבד לא כשורה, מיד הכה אותו המשנה למלך, והיה לעבד צער גדול מאוד מזה, וכשחזר המלך שאל את העבד איך היה בהעדרו וסיפר לו למלך כמה וכמה מכות ספג במשך הזמן, ובכדי להפיג את צערו אמר לו המלך אתן לך מאה זהובים כנגד מאה מכות שקיבלת, שמח מאוד העבד כי בעבור מאה מכות שקיבל התעשר עושר גדול, ואמר לעצמו חבל מאוד שלא קיבלתי יותר מכות שאז הייתי זוכה להיות יותר עשיר.
 
ונבין מכאן, שעל כל מכה ומכה וצער שעובר על האדם בעולם הזה, עליו להיות בשמחה, ולראות בהם כתיקון והכנה לשכר והעונג הגדול אשר צפון לו לעתיד לבוא.
 
ג ג ג ג ג
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
תם ונשלם פירושים על ספר בראשית שבח לאל בורא עולם
          
 


לוח שנה 
© כל הזכויות שמורות ליהושע אוזן, אין לגולש רשות כלשהי להעתיק ו/או לעשות כל שימוש בתכנים, בתמונות ובשאר החומרים המופיעים באתר, אלא אם צוין אחרת.