דף הבית
    אודות
    אותיות לפי הקבלה
    גורלות
    גורל השם
    גורל המסעות
    התאמת מזלות
    מזלות ויסודות
    מזלות הקבלה
    כח המזל
    זוגיות
    סגולות החודשים
    סגולות וקמיעים
    סגולות הפרנסה
    שם האדם
    פרשת השבוע
    שיעורים
    תלמוד הספירות
    תפילות כלליות
    מכתבים
    מאמרים
    חגים ומועדים
    גלריה תמונות
    מוזיקה
    צור קשר
    קבלה
    תמונות הרבי
    ספר איש ישר
    בדיקת הזוגיות
    שם האדם
    הבהרה משפטית
    סוד ההצלחה
    ארומותרפיה
    הצלחה בזוגיות
    היכרות עם עולמות
    כוח המזל
    אין שם טוב או רע
    אבנים
    התיקון הכללי
    הצלחה בזוגיות
    כעס
    אין יאוש
    הפרשת חלה
    ימים בחודש
    אותיות מיצגות
    אותיות וספירות
    פתרון החלומות
    קאוצ'ינג
    כוכב וחודש
    צדיק ורע לו
    תדר הבית
    חתן וכלה
 
 
 
 

 

פרשת דברים

 

ראיתי להקדים בשאלה: ספר דברים הוא האחרון בחמשת חומשי התורה ונקרא בפי הקדמונים "משני תורה" על שם תוכנו שכן נשנו בו עניינים רבים שהובאו בספרים הקודמים. אם כן מה הצורך בחזרה הזו.

 

אומנם התשובה היא שרצה משה רע"ה להוסיף ולחזק את עם ישראל, בענייני המצוות לפני כניסתם לארץ, והוסיף מצוות נוספות שלא הזכירן קודם. ועל ידי שהתחיל משה בביאור ענייני המצוות הוכיח גם את ישראל, והזכיר להם את העוונות שנעשו במדבר, ואיך ה' התנהג איתם במידת החסד, בכדי שלא יאמרו כיצד ניכנס לארץ לאחר שחטאנו, ומשה אמר את הדברים מדעתו כפי שנפרש בהמשך, אך לפני הכול רצה משה שיעשו תשובה שהיא מועלת והקב"ה רחמן והמחילה והסליחה ממנו יתברך.

 

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וגו':

מיעט הקודם, פרוש: אשר דבר משה, שהם דברי עצמו, כל הספר הוא תוכחות ודברי מוסר וכל העובר על דברי ה' מביא קללה על עצמו. אמרו חז"ל (מגילה לא) "קללות שבמשני תורה משה מפי עצמו אמרן, ואפילו מה שחזר ופרש מאמרי ה' הקודמים, לא נצטווה אלא מעצמו חזר להוכיחם לעשות תשובה, והזכיר להם את המקומות", וקשה מדוע לא נמנע משה להוכיחם בגלוי, אלא המוכיח צריך לכלכל דבריו בזהירות ,שאילו יקוצו בתוכחות תגדל אשמתם ויביא עליהם קללה ח"ו, במקום ברכה, על כן התחיל משה את התוכחה ברמז, ומשראה שהם מקבלים אותה, התחיל להוכיחם בגלוי.

 

   נבאר מדוע משה רע"ה דיבר אל כל ישראל, ולא אמר אל ישראל, והטעם הוא: כי משה בעדינותו וזהירותו בין אדם לחברו לא רצה בהתחלה להוכיח תוכחה מגולה אל קבוצה מסוימת בישראל בכדי לא לביישם ולא לפגוע בהם, אלא התחכם משה בדברי התוכחה ודיבר אל כולם בכדי שהחוטאים יבינו מעצמם ויחזרו בתשובה.

 

   דבר אחר אלה הדברים אמרו חז"ל: אמר לו הקב"ה למשה הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן. מיד חזר וברכן מנין שנאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי וגו'. ומנין שכל המקבל תוכחה זוכה לברכה שכן שלמה מפרש (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם מתברכים על ידי אחרים. לעולם הבא אני אברך אתכם שנאמר (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו וגו'.

 

אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי ואת עוג וגו':

ללמדנו שהם היו גבוהים והקב"ה עשה נס למשה על ידי נפילת הענקים שיכול היה משה להגיע לצווארם ולהכותם.

 

אשר יושב בחשבון וגו':

יותר מתאים היה לומר אשר ישב שהרי יושב לשון עתיד, אלא באה התורה לומר לנו שלבני ישראל היה כל כך פחד מסיחון ועוג שגם לאחר מותם עדיין הורגש הפחד מהם ולזה אמר יושב בלשון הווה כאילו הם חיים.

 

בעבר הירדן בארץ מואב וגו':

צריך להבין מדוע בחר משה לומר את דבריו בעבר הירדן ולא במדבר. ונראה כי משה בחר כך שדבר זה לא יכלו ישראל לקבל ולהבין בדעתם בגלל טלטולי הדרך ומצוקות המדבר אלא לפני כניסתם לארץ ישראל כי האוויר שלה מחכים ויזכו לסברה ישרה.

 

   טעם נוסף שהרי האדם שטרוד בדרך נחלש בגופו ודברי התורה חביבים הם שמרפא את הלשון (כדאיתא משלי טו) מרפא לשון עץ חיים. ואין עץ חיים אלא תורה. שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.

והרי אמר משה עד שלא זכה לתורה, לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר, כדאיתא: אלה הדברים וגו', אמר רבי תנחומה למה הדבר דומה. לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז על הארגמן שמע המלך את קולו ושאלו מה אתה מוכר ענה לו למלך כלום, אמר לו המלך הרי שמעתי את קולך שהיית אומר ארגמן ואיך עכשיו אתה אומר כלום, ענה לו האיש אמת שזהו ארגמן, אלא אצלך אדוני המלך אינו כלום. כך משה אמר לפני הקב"ה, שברא את הפה והדיבור "לא איש דברים אנכי" אבל אצל ישראל כתיב בו אלה הדברים.

 

אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי וגו':

אמר להן היום אתם ככוכבים אבל לעתיד לבא לרב אתם עתידים להיות דומים לרבכם, כיצד לפי שכתיב כי ה' אלהיך אש אכלה וכתיב בישראל לעתיד לבא (ישעיה י) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה.

 

אמר ר' לוי בר חמא: ומה כן כך בישראל, כך גם מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא כמותו שנאמר (תהלים קטו) כמוהם יהיו עושיהם וגו', מי שעובד להקב"ה לא כל שכן שיהיה כמותו. ומנין שכך כתיב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו'.

 

   אמר ר' אבא: לעתיד לבא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת והם שואלים להם מה הלכות חידש הקב"ה היום.

 

   אמר ר' לוי בר חנינא: ואל תתמה אף בעולם הזה הייתה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר (דניאל ג) ורוח די רביעאה דמי לבר אלהין שהיו לפנים מהמלאך והוא מכבה לפניהם האש. ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'. למה ברך אותם ככוכבים. מה הכוכבים הללו מעלות על גבי מעלות, כך הן ישראל מעלות על גבי מעלות. מה הכוכבים הללו אין להם לא חקר ולא מנין, כך ישראל אין להם לא חקר ולא מנין. מה הכוכבים שליטים מסוף העולם ועד סופו, כך ישראל שליטים מסופו ועד סופו.

אמר לפניו ריבונו של עולם למה לא משלת את בניך בחמה ובלבנה שהם גדולים מכוכבים, אמר לו הקב"ה חייך חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבוא מנין דכתיב (שם כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם מנין שכן כתיב (יואל ב) וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם ואין עוד וגו'.

 

יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וגו':

לומר לנו שאפילו שמשה הוכיח אותם הוא מגלה כלפיהם אהבה שלא יחשבו ישראל שהוא כועס עליהם. ומכיוון ששתקו ולא האשימו את אבותם זכו לברכת משה.

 

יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וגו':

אמר רבי אליעזר בן יעקב: להביט בברכותיו של משה יש בה מסוף העולם ועד סופו מה כתיב אלף פעמים, אלף פעם אין כתיב כאן, אלא פעמים.

 

   דבר אחר יוסף עליכם ככם אמר ר' אחא יכולים היו ישראל לומר למשה רבנו אנו יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו וקבלנו תוכחותיך, אלא שתקו, לפיכך הוא אומר ככם, שצדיקים כמוכם מקבלים תוכחות ושותקים.

 

   ויש לשאול למה ברכן בלשון תוספת שרק תוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר, בנוהג שבעולם אדם לוקח מחברו ק"ג של בשר יותר ואמר לו כמה להוסיף לו והוסיף לו אונקיא. אבל הקב"ה תוספתו יתירה מן העיקר דהינו שמוסיף יותר מהעיקר, כיצד:

 

יצחק היה עיקר לאברהם ומה שהוסיף לו יותר מן העיקר שנאמר (בראשית כה) ויוסף אברהם ויקח אשה וגו'.

 

יוסף היה עיקר לאמו ובנימין היה תוספת מנין שנאמר (שם ל) יוסף ה' לי בן אחר ומה כתיב (שם מו) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו' הרי יותר מיוסף.

חזקיה עיקר ומלכותו י"ד שנה, ומה שהוסיף לו הקב"ה יותר מן העיקר מנין שנאמר (ישעיה לח) הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה שתוספתו של הקב"ה יתירה על העיקר. לפיכך ברכן משה בלשון תוספת ובסוף ברכתו אמר להם ויברך אתכם.

 

אמר ר' לוי: למה הדבר דומה, למלך שאמר לשר הצבא שילך לחלק ללגיונותיו מעשרה עשרה של זהב הלך ונתן להן מחמשה חמשה זהובים. אמרו לו המלך אמר לך שתתן לנו מעשרה עשרה של זהב ונתת לנו מחמשה חמשה זהובים אמר להן משלי הן כשיבוא המלך הוא ייתן לכם משלו. כך אמרו לו ישראל למשה רבינו הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו ואתה אמרת אלף פעמים אמר להם מה שברכתי אתכם משלי ברכתי וכשיבוא הקב"ה לברך, יברך אתכם כאשר דבר לכם.

 

גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם וגו':

קשה הדבר והלא לא מצינו שהתאנף ה' על משה בעוון המרגלים אם כן מדוע אמר משה בגללכם. הרמב"ם פרש ואמר: ועוד הוספתם להרע פעם אחרת עד שגרמתם להתאנף בי. ואין דבריו נראים כי רואה אני שעדיין הוא מדבר בעניין המרגלים, שכן אמר הכתוב אחר זה וטפכם אשר אמרתם וגו', ועד סוף הפרשה הוא מדבר בעניין המרגלים ולמה הפסיק בתוך העניין שלא כעניין.

 

   והנכון על פי דברי חז"ל (תענית כט) שאמרו בפסוק ויבכו העם בלילה וגו', שקבעו בכייה לדורות כי ליום ט' באב הייתה, שבו נחרב בית המקדש.

 

עוד אמרו חז"ל (סוטה ט) שאם היה נכנס משה רבנו לארץ ישראל והיה בונה את בית המקדש, לא היה בית המקדש נחרב לעולם, ואין אומה יכולה לגעת בו ואמרו עוד בפסוק תהילים מזמור לאסף אלוקים באו גוים וגו', וזה לשונם שבמקום שה' ישליך חמתו עליהם לכלותם ח"ו החריב בית המקדש ועל זה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר ולכן אמר משה גם בי התאנף ה' וגו'.

פרוש: בגלגול דברכם, שאם לא היה עוון המרגלים והיו נכנסים לארץ אפשר שהיה נכנס גם משה רבנו לארץ ישראל והיה בונה בית המקדש, וה' היה מתיר שבועת משה מכניסתו לארץ והיה עוד מכון שיבתו לעולמים.

 

רב לכם סב את ההר וגו':

על זה אמר הכתוב (תהלים ס) מי יובילנו עיר מצור וגו', זו רומי ולמה דוד קורא אותה מצור, עיר שמצירה ומבצרה לישראל. דבר אחר עיר מצור שמבוצרת מכל מקום שאין אדם יכול לכבוש אותה.

 

   עוד עיר מצור. עיר שהכל מבצרין אותה אמר ר' יוחנן: היה דוד מתאווה ואומר מי יובילני עיר מצור מי ייתן שאפרע ממנה אמר לו הקב"ה דוד ויכול אתה לה אמר לפניו ריבונו של עולם מי נחני עד אדום אמר לפניו מי שכבר השלטני על אדום הוא משליט אותי אף על זו ומנין ששלט דוד על אדום שנאמר (שמואל ב ח) וישם באדום נציבים, מהו נציבים ר' סימון אמר קסטרס. רבנן אמרי אדריאנטין. אמר ר' יהודה בר סימון: אמר הקב"ה לדוד יודע אני שידיך חדות וחרוצות ואני מבקש לרדות את עולמי בהם. ואמר לו לדוד אני צריך לה לדורות וכבר משה רבך בקש להזדווג בהן ואמרתי לו רב לכם, רב יצווה לתלמידיו סב את ההר הזה:

 

ויאמר ה' אל משה ראה החלותי וגו':

הלכה אדם מישראל שהיה מהלך בדרך ערב שבת וחשכה לו והיו בידיו מעות או דבר אחר היאך צריך לעשות כך שנו חכמים מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי, ולמה מותר לו שייתן אותו לנכרי, אמר ר' לוי: כשנצטוו בני נח לא נצטוו אלא על ז' דברים ואין השבת מהן לפיכך התירו שייתן אותו לנכרי.

 

   אמר ר' יהודה בר חנינא: עובד כוכבים ששמר את השבת עד שלא קבל עליו את המילה חייב מיתה כיוון שלא נצטוו עליה ומה ראית לומר עובד כוכבים ששמר את השבת חייב מיתה.

 

   אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: בנוהג שבעולם מלך ומלכה יושבים ומסיחים זה עם זה מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה, אך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה שנאמר (שמות לא) ביני ובין בני ישראל, לפיכך כל עובד כוכבים שבא ומכניס עצמו ביניהם עד שלא קבל עליו לימול חייב מיתה, אמרו חז"ל אמר משה לפני הקב"ה ריבונו של עולם לפי שלא נצטוו עובד כוכבים על השבת תאמר אם הם עושים אותה אתה נושא להם פנים, אמר לו הקב"ה מן הדבר הזה אתה מתיירא חייך אפילו הם עושים כל מצות שבתורה אני מפילן בפניכם, מנין ממה שקרינן בענין ראה החלותי תת לפניך.

 

פינת הלשון:

אמרו חז"ל על שלש עברות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. לכן צרכים אנו להרגיל עצמנו להישמר ביותר מלשון הרע.                  

 

 

 

פרשת ואתחנן

 

בדרך רמז אמר הצדיק ר' חיים סנואני זצ"ל שהטעם שפרשת ואתחנן נכתבה לאחר פרשת דברים ללמדנו שכאשר האדם נאלץ להתבטל מלימוד התורה, במקום שידבר דברים בטלים לשון שקר ולשון הרע וליצנות עם חברים  מה יעשה ?- יפתח פיו בחכמה ויתחנן לפני הקב"ה שיפדה את עמו ישראל השרויים בגלות ויקבצם מארבע כנפות הארץ, ויחוס עליו ועל בני ביתו שינצלו מכל חטא ועוון, וכן על זה הדרך, כי כל דברי התחינות והבקשות שהאדם יכול לאומרם בעל פה יאמרם, וזה הרמז העולה מסמיכות פרשת דברים לפרשת ואתחנן להורות לנו שבזמן שאנו בטלים מן התורה בעל כורחנו, אזי במקום דברים בטלים שנדבר, אמור במקומם ואתחנן דהיינו דברי תחנונים.

   

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר:

צריך לדעת שמשה רבנו יכול היה לפנות לקב"ה בכוח התורה והמצות שלו שהרי בכוח התורה והמצוות שלו יכול היה לבקש משה כניסה לארץ ישראל, כמו שנאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', בא וראה כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על כל המצוות-שכל העוסק בתורה אינו ירא מן המקטרגים לא בעליונים ולא בתחתונים לפי שהוא אחוז בעץ החיים, ומשה קיבל תורה ועסק בה יום ולילה, יכול היה לבקש משה בכוח התורה, אלא נלמד ממשה אפילו שיש לאדם זכויות צריך לבקש בשלושה לשונות והם תחנונים, שירה ותפילה, שתפילתו תהיה על ידי שלושת אלו כפי שנפרש בהמשך.

 

ואתחנן אל ה':

אפשר לפרש לפי הסוד גימטר' ואתחנן עולה חמש מאות וחמשה עשר, כמיניין התפילות שהתפלל משה רבנו.

 

 

את התפילה צריך לומר בארבע דרכים:  

 

א). שתהיה בלשון תחינה, כדרך שאמרו תחנונים ידבר, ולא יבוא בעזות לכך נאמר ואתחנן.

 

ב). שיבקש ממקור הרחמים לכך נאמר אל ה' ששם הויה ב"ה- הוא מקור החסד. 

 

ג). בעת ההיא כלומר בשעת רצון.

 

ד). שיתפלל בלשון ברורה לכך נאמר לאמר.

 

ועוד אפשר לפרש רמז נוסף:

ואתחנן, גמט' חמש מאות וחמש עשרה.  

שירה,   גמט' חמש מאות וחמש עשרה.

תפלה,   גמט' חמש מאות וחמש עשרה.

 

מכאן אפשר לרמוז מה שנאמר אצל המלאכים רגלם רגל ישרה, בהיפוך אותיות יהיה שירה. גם המלאכים מתפללים חמש מאות וחמש עשרה תפילות, והגיע משה רבנו בתפילתו למדרגת מלאך. אם כן למדנו ממשה רבנו למרות שהיה מלא בזכויות והיה לו על מה לבקש ובכל זאת התפלל לקבל בחסד את כניסתו לארץ, וכאשר יתפלל האדם על עצמו ירבה בתפילה בשמחה ולא בעצב, ובתחנונים, וברגל ישרה, ואין לנו להתייאש ולהתפלל כאילו אין לנו זכויות אלא מבקשים בחסד.

 

בעת ההיא לאמר וגו':

בעת ההיא לאמר ראשי תיבות הבל, וכתיב:(קהלת ט ח) ונתחננתי לפניו שיקבל תשובתי, והכוונה של משה הייתה משום שאני גלגול של הבל, ועל הכול התחננתי לפני המקום, ואמרתי זאת הגזרה שגזרת עלי בין מצד הבל ובין מצדי, הרי אני תיקנתי בכל ואיני חושש על עצמי אלא על בני ישראל, שיתרשלו מלעשות תשובה בקל וחומר יאמרו, מה שמשה שהיה מדבר עם ה' לא נתקבלה תשובתו, ומה אנחנו בתשובתנו, וזה הכוונה במילה לאמר דהינו מה יאמרו בני ישראל.

 

ראיתי להוסיף על פי חז"ל טעם מדוע בכל זאת לא נכנס משה לארץ.  כאשר נכנסו משה ויהושע לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור אמר לו יהושע כשהיה הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך.

 

אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת. ופירש שלמה המלך ע"ה (שיר ח) כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. אהבה שאהב משה ליהושע, ומכיון שקינא משה ביהושע קיבל עליו למות והתחיל הקב"ה מפייסו אמר ליה חייך בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן מנין שנאמר (ישעיה סג) ויזכור ימי עולם משה עמו.

 

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו':

צריך לשאול מה הוא אעברה ואראה, הרי שאם יעבור משה רבנו ודאי שיראה את הארץ. ועוד מדוע פירט משה רבנו את המקומות, ומה הייתה כוונת משה במילה נא.

אלא שנתכוון משה לשני דברים שמונעים אותו מכניסה לארץ ישראל.

 

א). לפי שהגיע זמנו של יהושע למלוך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.

 

ב). צפה הקב"ה שעתידין ישראל לחטוא, ואילו משה היה בונה את בית המקדש בארץ ישראל, לא היה נחרב, למרות החטא, והיו משתנים סדרי בראשית שעתידין היו להבנות ולהיחרב שני המקדשים, כמו שנאמר ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. שרמוז בתיבה שכנ-תי תי ארבע מאות ועשר שנה שזהו הזמן ש-שכן בית המקדש הראשון ואותיות שני- תכ שבית המקדש ה-שני שכן תכ שנים שהם ארבע מאות ועשרים שנה, שזהו הזמן שעמד בית המקדש השני.

 

ולזה נתכוון משה בדבריו להסיג על שני הדברים כפי שפירשנו לעיל.

 

א). כנגד מלכות יהושע אמר אעברה נא, פרוש: שאעבור כדרך העוברים, ולא בדרך של כבוד.

ב). ואראה פרוש: לא אבנה את בית המקדש אלא אראה אותו בלבד.

ראיתי להוסיף תרוץ נוסף מדוע ביקש משה לעבור בלבד, עדיין נמצא ביום ולא הגיע הלילה ויכלו ימיו. ופרוש נא גימטר' חמישים ואחד, הם מניין אהיה (עשרים ואחד) ו-הויה (עשרים ושש עם הכולל שלושים) סך הכול מניין חמישים ואחד כמניין נא. וכשם שביקש משה בתחנונים על מרים, אל נא רפא נא לה ונתרפאה, הזכיר משה את אותם שמות על עצמו. שעתה יעבור ממלכותו ואולי ישיג תקווה, זאת שרצה לעבור עתה לתועלת עולם הבא.

 

ומדוע פירט משה את המקומות בבקשתו, מכיוון שתחילת בקשתו הייתה לעבור בארץ בלבד בכדי לראות את הארץ הטובה ואת ירושלים הנקראת "ההר הטוב" ואת הלבנון שהוא בית המקדש.

 

רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וגו':

משה רבנו ביקש להיכנס לארץ ישראל לתקן פ"ו(שמונים ושש) ניצוצות שנשארו מ-רפ"ח ניצוצות הקדושה שיצאו ממצרים, ועל ידי זה יובן הפסוק היטב שהקב"ה השיב למשה רב לך, הינו עניין רב ניצוצות הקדושה שנשארו מה-רפ"ח שבאו הערב רב לתקן על שנפלו בחטאו של אדם הראשון, ובמעשה העגל שאמרו "אלה אלהיך ישראל" פגמו בשם אלהים שהוא גמט' שמונים ושש, והם שלך הנקראים עם שלך, ובגללם אינך יכול להיכנס לארץ ישראל, אלא להיקבר עימהם  בחוץ לארץ בכדי לתקנם, ולכך אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.

 

יש רמז נוסף בתיבת עוד בדבר גימטר' רפ"ח רמז ל-רפ"ח ניצוצות הקדושה כפי שפירשנו לעיל. ולכן עדיין לא הגיע הזמן שתיכנס לארץ ישראל. ומכיוון שידע משה את סוד הפסוק שרמוז בו שמו להיות הגואל לעם ישראל, ה שהיה הוא" שיהיה, ראשי תיבות יצא משה, רצה משה להקדים את המועד.

 

מובא בזוהר הקדוש שלכל אדם יש הקצבה של מילים לדבר במשך חייו וכשהוא מרבה לדבר מקרב מיתתו חוץ מדברי תורה שמארכת חייו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר שלמה המלך: אל תהיה כסיל למה תמות בלא עתך. פרוש: כי הכסיל מרבה בדברים בטלים ויצטרך למות טרם זמנו.

ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום:

מדוע הוסיף הכתוב את אות ו' החיבור בתיבת ואתם, לומר לנו שאותם שהלכו אחרי פעור נצמדו אחריו ונהרגו. אך אתם שהיתם דבוקים בה' ולא סרתם ממצוותיו, נשארתם חיים כולכם היום.

 

ראה למדתי וגו', כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה:

צריך להבין מה הכוונה באומרו בקרב הארץ, אלא די היה לו לומר בארץ אשר אתם באים וגו', אלא רצה משה לומר להם שארץ ישראל מוקפת עמים ואומות השונאים ורודפים אותנו, ובכוונה עשה כך הקב"ה, בכדי שעל ידי לימוד התורה נינצל מהם. וזה שאמר מיד ושמרתם ועשיתם וגו', שעל ידי שמירת התורה נזכה להינצל מאויבנו המקיפים אותנו מכל כיוון.

 

פינת הלשון: אין חילוק באיסור הסיפור, בין אם סיפר מעצמו ובין אם עמד עליו חברו שיספר לו, מכל מקום אסור. ואפילו אביו או רבו שמחויב בכבודם שלא לסתור דבריהם, לכן אם ביקשו ממנו לספר להם עניין שיש בו לשון הרע, או אפילו אבק של לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

 

יום אחד נכנסה אישה לרבי אברהם חיים עדס זצ"ל ובכתה על ביתה הצעירה שחלתה בחולי מסוכן ומאושפזת בביה"ח, וביקשה ממנו שיתפלל בעד הילדה והביאה לו מטפחת שילחש עליה ויחבשוה לראש החולה כסגולה לרפואה, לקח רבי אברהם את המטפחת ולחש עליה, וככלותו אמר לאישה אל תפחדי למחר בבוקר תקום הילדה, ואם לא אני חותך את ידי ח"ו, וכך היה, למחרת מצבה של הילדה הוטב ויצאה ב"ה מכלל סכנה, כמו שאמר הרב .         

                                

 

 


 

פרשת עקב

 

ראיתי להקדים כי פרשת עקב היא המשך לפרשת ואתחנן. בסוף הפרשה שעברה כתוב: וידעת כי ה' הוא האלוקים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. פירוש: כשם שהקב"ה נותן שכר טוב להולכים בדרכיו, כן הוא משלם גמול לעוברי רצונו. ועל זה אמר הקב"ה לישראל "והיה עקב תשמעון", הרי בסופו של דבר תהיו מוכרחים לשמוע ולקבל את דברי, כי אם לא, אכפה אתכם, לכן מוטב שתשמעו לאלתר. וזה שאמר משה שכדאי ללכת בדרכי ה' שחלילה לא יבואו צרות, ודעו ששכר רב מצפה לכם.

 

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך:

צריך לדעת מהוא באומרו והיה. אמרו חז"ל (מגילה י') כל מקום שכתוב והיה אינו אלא לשון שמחה. אם כן מה יהיה אם לא ישמור האדם את המצוות כראוי. ואם השמירה היא בסמוך לתשמעון לא היה צריך לומר, אלא עקב תשמעון ושמר, אם כן מה הצורך בתיבת והיה. ועוד צריך לדעת מדוע אמר עקב, ולא אמר אם כדרך אומרו אם בחקותי וכו',

 

דרשו רבותינו, אם האדם דש את המצווה בעקביו, אז הוצרך לומר לו תשמעון, ומה שאמרו והיה, שהוא לשון שמחה שכאשר ישמע ויעשה האדם את המצווה, וישמח לשמור ולעשות אותה אז ייגל ליבו וכבודו ומה שכתב עקב, שהוא סוף ותחילה כדאיתא במשנה בעקבות משיחה שבסוף עשיית המצווה ירגיש האדם את גודל השמחה.

עוד אמור חז"ל עקב, הוא סוף שמיעת כל המשפטים. עקב שיהיה האדם הולך בענווה ובשפלות אז ישכיל בלימודיו, וכאשר ישים עצמו כעקבים יתגלו לו סתרי תורה.

 

והיה עקב תשמעון וגו':

יש להבין אם ישראל עושים רצונו של מקום ועל ידי כך מקבלים את השכר הכתוב בפרשה אם כן מדוע צריך לומר אשר נשבע לאבותיך, נראה מכאן שיקבלו את השכר בזכות השבועה אשר נשבע הקב"ה לאבות.

 

אפשר לומר שאם מצד מעשה האדם בלבד לא מגיע לו שכר כל כך גדול, כיוון שאין מצוותיו נעשות בשלמות הכוונות והטהרה, אלא בצרוף ההבטחה שהבטיח ה' לאבות יקבלו ישראל שכר גדול יותר.

 

ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך... על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך:

יש לשאול למה הקיש הכתוב פרי הבטן לפרי האדמה. אמר ר' יהודה בר סימון: למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה שיהיו פרי אדמתך מכפרים על פרי בטנך מנין, שכך כתיב (דברים לב) וכפר אדמתו עמו. אמר הקב"ה מה פרי אדמתך סיגים, אף פרי בטנך סיגים. מה פרי אדמתך אין בהם לא חטא ולא עוון אף פרי בטנך לא יהא בהן לא חטא ולא עוון. מה פרי אדמתך צריכים עישור אף פרי בטנך צריכים עישור והוא ברית המילה.

 

ברוך תהיה מכל העמים וגו':

דקדק כאן הקב"ה לומר לנו שהברכה תהיה בארץ ישראל דווקא, כי אינה דומה הברכה של ארץ ישראל, שהיא הטובה בשלמות, לברכה של חוץ לארץ, כי אינו דומה המקבל מבית המלך למקבל מבית העבד, ואמרו לו ישראל לקב"ה מתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושים, אמר להם הקב"ה, עכשיו אתם אוכלים מהקרן, והפירות שמורים לכם לעתיד לבוא (כדאיתא קדושין לט) שאין שכר מצווה בעולם הזה,  ששכרו כרגע בעקב, מנין לנו ממה שקרינו והיה עקב תשמעון. והברכה הגדולה ביותר היא כאשר כל בני האדם מעריכים אותך ונותנים לך בשמחה ללא מחלוקות וללא מריבות ובפרט מהעמים שהם האויבים הגשמים והרוחניים (סט"א) וכולם יברכו אותך בשמחה ללא קנאה וללא שנאה. ואין מה לפחד שמא ישלוט בך עין הרע של אומות העולם, על ידי זה שכל העמים יביטו עליך, ולא תתמעט אלא תתרבה, צריכים אנו להבין שללא עזרתו של הקב"ה לא נוכל להתגבר על העמים כדאיתא: לא תערוץ מפניהם כי ה' אלוקיך בקרבך אל גדול ונורא.

 

והסיר ה' ממך כל חולי וגו' ונתנם בכל שונאך:

הפסוק יבואר היטב על פי המסופר, פעם נגזרה גזרה קשה בשמים על בני ישראל ח"ו, והיה צדיק אחד שטען כי ראשי תיבות בנ"י הם בני ישמעאל, ולא בני ישראל, וכאשר הוכיח שעוד צדיק טוען כמוהו, נתבטלה הגזרה מעל בני ישראל והשליכוה על בני ישמעאל. והוא שאמר הכתוב: והסיר ה' ממך כל חולי, במקומם, ונתנם בכל שונאיך.

 

שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן:

אדם מישראל ששותה מים מברך שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אמר: ולאחריה מברך בורא נפשות רבות וחסרונם. רבנן אמרי בא וראה כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כיצד, כאשר היו במצרים עשה להם נסים ביאור.

 

אמר ר' יצחק: היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מן הנהר והיה המצרי שותה דם, וישראל שותה מים, וכשיצאו ישראל ממצרים עשה להם נסים על הים שנאמר (תהלים קיד) הים ראה וינוס, מה ראה הים ונס, ר' נהוראי אמר: שהים ראה שם המפורש חקוק על המטה ונקרע. ר' נחמיה אמר: כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע שנאמר (שם עז) ראוך מים יחילו. וכאשר באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים עשה להם שם נסים שנאמר (שמות טו) ויורהו ה' עץ וגו'. ובסלע עשה להם נסים במים שנאמר (במדבר כ) ודברתם אל הסלע וגו'. ובבאר עשה להם נסים ואמרו שירה שנאמר (שם כא) אז ישיר ישראל, אמר להם משה הוו יודעין כל נסים שעשה לכם הקב"ה לא עשה אלא על המים ואף בשעה שתעברו את הירדן לרשת את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן.

 

והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכוחך הגדול וגו':

משה רבנו בדבריו היה מעורר את אהבת הקב"ה לעמו ישראל כדי שימחול להם, כפי שמרומז בפסוק "אשר הוצאת בכוחך הגדול" ראשי תיבות אהבה, לומר שאתה הוצאת את עמך ישראל ממצרים מתוך אהבה, ועל ידי זה תתעורר אהבת ה' לעמו ישראל.

 

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו':

אמר שלמה המלך (קהלת ז) אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח, ומי היה זה שכעס משה שנאמר (שמות לב) ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות, אמר לו הקב"ה למשה אתה מפיג חמתך בלוחות הברית ומבקש אתה שאפיג את חמתי, ואתה רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת, אמר לו משה ומה יש לי לעשות אמר לו אתה שברת אותן ואתה מחליף אותן זה שכתב: פסל לך שני לוחות אבנים, אמר הקב"ה למשה אלו הלוחות מעידים ביני ובין בני ישראל. והם כנגד שני עדים, כנגד שני שושבינים, כנגד חתן וכלה, כנגד שמים וארץ, כנגד העולם הזה והעולם הבא.

 

ולמדנו הלכה אדם מישראל שקידש אישה מיד צריך ליתן שכר כתב הקידושין. כך שנו חכמים אין כותבים שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר, וממי למדנו מהקב"ה בשעה שקידש לישראל בסיני דכתיב (שמות יט) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ומי כתב השטר הזה, משה, שנאמר (דברים לא) ויכתוב משה את התורה (השירה) הזאת, ומה שכר נתן לו הקב"ה זיו הפנים דכתיב (שמות לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, אימתי בדברו אתו בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים.

והתורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ומשם נטל זיו הפנים.

 

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו':

פרוש של המילה ועתה- (עכשיו), כלומר שהאדם צריך להסתכל בעבודת ה' על היום הזה בלבד, ולא יסתכל על ימים עברו, או על הימים שיבואו בכדי שלא תכבד עליו עבודת ה', ולכן אמר ועתה שנסתכל על העכשיו.

 

יש כאן קושיה שהקשו (בגמרא מגילה כה) אטו יראה מלתא זוטרתי היא. כי אין ביד האדם לעשות לקונו כי אם יראה ואהבה ולעשות מצוותיו כמו שנאמר בפסוק הזה. אם כן למה אמר "כי אם" אמרו רבותינו אין "ועתה" אלא תשובה, שהרי יש עבירות שחייב עליהם האדם כרת, ועל ידי התשובה והייסורים סר עונו וחטאתו תכופר, ואם לא עשה תשובה בהכרח שיגיע למשפט, אך ה' ברחמנותו נתן את התשובה, שהיא לפני משורת הדין שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעימך כי אם ליראה, שנעשה תשובה מיראה ואהבה, ועל ידי זה, סר עוונך וחטאתך תכופר.

 

ולמדתם אתם את בניכם וגו':

מלמד שהאב מחויב ללמד את בנו תורה (שו"ע הלכות) כך נפסק להלכה, אך לצערנו לא כל האבות יכולים ללמד את ילדיהם על כן במקרה כזה ישכור האב מלמד וחייב האב לעקוב מקרוב אחר התקדמות בנו כיוון שלימוד תורה בינקות נחקק בלב הילד לשנים כדכתיב (משלי כב ו) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. ופירש רש"י על פסוק זה כי הלשון על פי דרכו, על פי טבעו, כיוון שדרך חוכמתו של הנער שיכול ללכת בה ולפי שכלו יבין את התוכחות של המחנך ויקבלן כדכתיב גמרא (סוכה מב) קטן היודע לדבר אביו מלמדו קריאת שמע ולשון הקודש, ומהו שמע פסוק ראשון של קריאת שמע הוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

כתב בילקוט שמעוני פרשת עקב המובא בברייתא ר' יוסף אומר: אם אביו של האדם אינו מדבר עימו בלשון הקודש ואינו מלמדו תורה כאילו קוברו ח"ו.

 

בשולחן ערוך נאמר מאימתי מתחיל ללמד בנו, משמתחיל לדבר מלמדו תורה צווה לנו משה ופרשה ראשונה של קריאת שמע.

 

הרמ"א כותב: מכל מקום מיד שיהיה בן שלוש שנים שלמות מלמדים אותו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרוא.

 

מכאן אנו למדים שאי אפשר לצפות איך יגדל הילד האם יהיה תלמיד חכם, או יבחר בדרך אחרת, לכן חייבים ההורים להכין את הקרקע ולזרוע את הזרעים הנכונים בכדי שלעתיד לבוא הם יתנו אותותיהם.       

 

פינת הלשון: צריך האדם להרגיל עצמו במידה הזאת שלא לספר לעולם, בגנות ישראל, וגם מדיבורים אסורים שעל ידי כך יסובב העניין שלא יפסיד בפרנסתו מהאנשים שיחזיקו אותו על ידי זה כשוטה, ויסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו.

 

מסופר על אב שחינך בנו לתלמוד תורה בגיל חמש ולאחר זמן שינה האב את אורח חייו וגם הבן נאלץ להחליף מקום לימודיו לבית ספר ממלכתי וכמובן שעם השנים הקשר בינו לבין הדת נותק לחלוטין כאשר הגיע הילד לגיל שמונה עשרה ירדו הוריו מהארץ לאנגליה ובאותה תקופה הייתה מלחמה בין אנגליה לארגנטינה ואותו בחור נאלץ להתגייס לצבא האנגלי למרות שטענתו הייתה שנפשו עדינה מכדי להתגייס ובאחד הימים כאשר עמד על משמרתו ראה חייל אויב שמתקרב אליו וללא היסוס כוון את נשקו מול החייל ובשנייה האחרונה לפני שלחץ על ההדק צעק הבחור שמע ישראל וכאשר החיל האויב שניצב מולו שמע את המילים צעק אף הוא ה' אלוקינו ה' אחד באותה שנייה ממש קפאו שניהם על מקומם הניחו את הנשק ורצו אחד אל השני להתחבק ובכו על שנטשו את יהדותם ראינו כאן שבזכות קריאת שמע שלמדו הילדים בילדותם האחד ניצל ממוות והשני ניצל מלרצוח.

          

כשרצו בנות הבית של הבבא סאלי לקנות שמלות לעצמם, היה דורש רבנו הבבא סאלי זצ"ל להביא תופרת הביתה שתתפור להם בגדים לפי מידותיהן, ובלבד שלא ישוטטו ברחובות בחיפוש אחרי בגדים, ופעם כשיצאה אחת מהבנות מחדרה אל הפרוזדור שבבית שהיו נמצאים בו אורחים, והייתה לבושה בפיג'מה צנועה ועליה חלוק, עשה מזה הבבא סאלי זצ"ל עניין ושערורייה גדולה, צעק ונזף בה וגזר על עצמו התבודדות ותענית .

 
 

פרשת ראה

 

ראיתי להוסיף: בפרשה הקודמת עקב כתוב "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה וגו': תני בר קפרא: נפש האדם והתורה נמשלו לנר, הנפש דכתיב (משלי כ) נר ה' נשמת אדם, והתורה דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור. אמר הקב"ה נרי שהיא התורה בידך, ונרך שהיא הנשמה בידי, אם תשמור את נרי, אני שומר את נרך, אם כביתה את נרי אני מכבה את נרך, וזה שכתוב: רק השמר לך ושמר נפשך מאוד. וסמיך ליה ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה, כל האזהרה הייתה לפני בואם לארץ ישראל שאינה מסוגלת לסבול אנשים חוטאים, וצריך זהירות יתרה, מפני שישראל הם בני מלך ועל כן צרכין קדושה יתרה, ואין לישראל דרך אמצעית, וכאשר אין ברכה, יש קללה ח"ו. ובדרך התורה נשיג את הברכה,

 

ראיתי לרמוז בפסוק: "את הברכה אשר תשמעו" סופי תיבות תורה.

 

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה:

ראיתי לשאול אמרו חז"ל שאין הרעה יורדת משמים שנאמר (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאיליה. אם כן איך אמר ברכה וקללה. אפשר לתרץ לפי מה שאמר ר' אלעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה הרעה באה על עושי הרעה דהיינו שהאדם גורם על עצמו את הקללה. והטובה באה על עושי הטובה. שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו', מהו את כל המצווה הזאת, אמר ר' לוי: זו קריאת שמע, רבנן אמרי זו השבת, שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה והיא מקור הברכה.

 

אמר ר' חגי: לא עוד שנתתי לכם שני דרכים של ברכה וקללה, אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרת בחיים, שני דברים אלו של הקב"ה ראה כמה שומרים ומשמרים אותך בשעה שאתה משמר את דברי התורה, הרי נאמר נתתי לפניך שני דרכים ברכה וקללה, ברכה אם תשמעו לדברי, קללה אם לא תשמעו לדברי.

 

אפשר להוסיף טעם נפלא ולהבין מדוע הזכיר את המילה "היום" די היה לומר לפניכם ברכה וקללה. אלא רצה הקב"ה ללמדנו ש-היום יכול להיות מבחינת קללה או ברכה, כי יש אדם האומר היום קצר והמלאכה מרובה ומשתדל לנצל את הזמן לעשיית מצוות ומעשים טובים ועל ידי כך יזכה למלאות את יומו, ונמצא ש-היום מתהפך לו לברכה.

 

   ויש אדם האומר היום עוד ארוך ויש לי זמן ללמוד ולעשות מצוות ועדיין אני צעיר לימים, והחיים לפניי, ובינתיים הזמן חולף וידיו ריקות כמו שאמר שלמה המלך (משלי כד ל) על השדה איש עצל עברתי על קרן אדם חסר לב וגו', אם כן נמצא ש-היום הלא מנוצל נהפך לקללה, ולכן הכול תלוי במעשה האדם, ועל זה נאמר היום ברכה וקללה, ש-היום יכול להיות או ברכה או קללה.

 

   אפשר עוד ללמוד מהתיבה "היום" מוסר גדול בחיי האדם, טבע האדם כאשר נמצא בעצב ח"ו, כתוצאה מהפסד או מחלה ח"ו, יוצא מגדרו ומתבטל מהתורה והמצוות וחושב על המקרה ימים רבים, ובאה התורה ואומרת לנו ראה אנכי נותן לפניכם היום, דהינו אומר הקב"ה שצריך לזכור שאין לנו אלא את היום הזה בלבד וישמח על כל יום ויום בלי דאגות, על מנת שלא יתבטל מהתורה והמצוות, ויבטח בהקב"ה על העתיד ולא ייפול באמונתו כדכתיב (תהילים קיח כד) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. השמחה היא מקור הישועות בע"ה.

 

את הברכה אשר תשמעו וגו' והקללה אם לא תשמעו: פירוש: המונע עצמו משמיעת דברי תורה הרי הוא מקולל מעצמו ח"ו, ולא זאת בלבד אלא שחוצב לו בארות נשברים, לכן נקט לשון ודאי בברכה שנאמר אשר תשמעו, ואילו בקללה נקט לשון שלילה, שנאמר אם לא תשמעו. והטעם הוא שהקב"ה רחמן ורוצה ומצפה מבני ישראל שיעשו את המצוות ויזכו לברכות.

אך בקללות שהוא לשון שלילה, הקב"ה אינו רוצה בכך, ועצם השמיעה היא ברכה גדולה (כדאיתא משלי ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי, פירוש: כאשר האדם מטה אוזנו לשמוע זוכה לברכה.

 

אבד תאבדון את כל המקומות וגו':

צריך כאן לשאול מדוע כפילות הלשון "אבד תאבדון" ולא אמר תאבדון.

 

ראיתי לפרש לפי מה שאמרו חז"ל שעבודה זרה והיצר הרע יש להם כוח עצום לשלם לאדם במזומן על ידי ההנאה שבדבר, ולמשוך אותו אליה, כביכול היא משפיעה לאדם ברכה ושפע ובריאות, וקשה לעמוד בפניהם כדאיתא (סנהדרין קב) שאל רב אשי את מנשה המלך, מדוע עבדתם עבודה זרה, השיב לו מנשה, אם היית בזמני היית מרים את הגלימה שלך ורץ לעבוד עבודה זרה וכל זה בגלל שיש לעבודה זרה וליצר הרע כוח גדול להטעות את האדם. על כן ציווה הקב"ה לישראל לאבד את היצר, ולאבד ולנתץ את העבודה זרה, שהרי שניהם גורמים לאדם איבוד אחרי איבוד. ועל זה נאמר "אבד תאבדון".

 

בנים אתם לה' אלוקיכם וגו':

הפסוק הזה נסמך לאיסור מאכלות אסורות, צריך לשים לב לקשר שבין הדברים מדוע? ולמה? ונראה שבאה התורה ללמדנו כי על האדם להגיע לידי הכרה שהוא בנו של הקב"ה בכדי ללכת תמיד בדרך התורה והמצוות, אולם הדבר קשה מאוד וכיצד נגיע לכך. אמרו חז"ל כי דבר זה תלוי בעיקר בזהירות רבה ממאכלות אסורים, שאם יאכל האדם דבר אסור וטמא, אזי יטמטם ליבו ומוחו, ולא יבין מה רצונו של הקב"ה כפי שדרשו חז"ל (יומא לט) על הכתוב ונטמתם בם, אל תיקרי ונטמתם בם, אלא ונטמטם בם, ומכיוון שנכשל האדם במאכלות אסורות יורד ממדרגתו הרוחנית, ובסופו נעשה צדוקי כדאיתא (ברכות כט) צא ולמד מיוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ובסופו נעשה צדוקי.

גילה לנו רבינו האר"י ז"ל (שער הגלגולים) שסיבת החטא הייתה על שאכל מעט מהקורבן ללא כוונה נכונה, והנפש שהייתה מגולגלת בתוך הבשר בלבלה דעתו עד שנעשה צדוקי. משום כך אמרה התורה בנים אתם לה' אלוקיכם, ונסמך פסוק זה לאיסור מאכלות אסורות, ללמדנו שההכרה בהקב"ה תלויה מאוד בזהירות ממאכלות אסורים.

 

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך... ואמרת אכלה בשר וגו':

אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביום טוב כך שנו חכמים השוחט חיה ועוף ביום טוב וגו' יחפור בדקר ויכסה ולא ישחט אלא אם כן היה לו עפר מוכן. שנאמר רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכו כמים.

 

   אמר ר' חגי בשם ר' אחא: מי שאין לו עפר מוכן אינו יכול לשחוט ביום טוב. וההבדל בין יום טוב לשבת אינו אלא אוכל נפש בלבד, לפיכך אם שחט ביום טוב צריך שיהא לו עפר מוכן לכסות בו.

 

   אמר רב ביסנא בשם ר' אחא: בא וראה אמר הקב"ה מה שאסרתי לך בבהמה התרתי לך בחיה וכו' ועד כולם בדגים. אמרו חז"ל הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר, ודע לך שאסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד, מנין שנאמר (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו, ומה כתיב שם, ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו, כאן חזר והתירו להם שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך וגו', ומניין ממה שקרינו בפסוק: כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך.

 

    דבר אחר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך וגו', אפשר לפרש ולומר שהקב"ה מרחיב את ארץ ישראל לעתיד לבוא.

אמר ר' יצחק: המגילה הזאת אין אדם יודע כמה ארכה וכמה רחבה ורק כשהיא נפתחת היא מודעת כמה היא גודלה. כך ארץ ישראל כל רובה הרים וגבעות כדכתיב (שם יא) והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכשישרה אותה הקב"ה דהיינו יפרוס אותה כאדם המשרה כביסה במים רק אז נדע את גודלה האמיתי שנאמר (ישעיה מ) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ובאותה שעה תהיה מודעת ארץ ישראל מה גודלה.

 

שנו רבנן בתיבת כי ירחיב, מדבר על ירושלים ומי יכול לראות שלוותה של ירושלים כשירחיבה הקב"ה.

 

   אמר ר' שמעון בר נחמן: למה הדבר דומה למדינה וכו' כדכתיב (מלאכי ג) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם (שם) הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות. (זכריה א) לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים עוד קרא לאמור כה אמר ה' צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלים (שם ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות.

 

ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר:

דוד המלך ע"ה אמר (תהלים קמו) עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים וגו': מדבר הפסוק בישראל. אמר ר' פנחס בר חמא: מלמד שהיו במצרים יותר משבעים אומות ומכולן לא היו המצרים משעבדים אלא את ישראל.

ועשה להם הקב"ה דין. שנאמר: עושה משפט לעשוקים, אלו המצרים אל תיקרי עשוקים אלא עושקים. והוא גם נותן לחם לרעבים אלו ישראל, שנאמר (דברים ח) ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. ה' מתיר אסורים, אלו ישראל, כיצד:

 

אמרו רבנן שמונה דברים אסר להן הקב"ה והתיר להן שמונה בהן, אמר הקב"ה אסרתי לך את החלב וכו' עד סדין בציצית, מכאן שהקב"ה מתיר אסורים, אף להלן אסר בשר תאווה וכאן התירו להן שנאמר: בכל אות נפשך תאכל בשר, דהינו רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר.

 

איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך:

באה התורה כאן ללמדנו שהאדם יקבל משמים מתנה של שפע וברכה, באותה מידה שנותן צדקות לכבוד הקב"ה, שנאמר ה' צילך שהקב"ה הוא הצל של האדם, באומרו איש כמתנת ידו, לפי מתנת ידו של הקב"ה שנתן לך, כך הברכה אשר נתן לך.

 

אפשר לרמוז זאת שנאמר (אבות ג ז) תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן דוד המלך אומר כי ממך הכול, וכאשר בא משה רבנו כאן להזהיר את ישראל ואמר להם אל ירע בעיניכם לתת מתנות לעניים שהרי הקב"ה נתן לכם על מנת לתת לעניים ונמצא שמשלו אנו נותנים, וזהו שאמר איש כמתנת ידו, ואל ירע בעיניך שהרי נתת מידו של הקב"ה שנאמר כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך, וכמו שהקב"ה נותן לנו ביד רחבה, כך אנו צריכים לתת ביד רחבה.

 

   אמר ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: בזכות שני דברים ישראל מטהרים לפני המקום, בזכות השבת, ובזכות המעשרות.

 

בזכות השבת דכתיב (ישעיה נח) אם תשיב משבת רגלך. ומה כתיב בתרי "אז תתענג על ה' אלוקיך".

בזכות המעשרות דכתיב (דברים כו) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך, אמרו חז"ל שאין טוב, אלא תורה שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. לפיכך הזהיר משה את ישראל עשר תעשר, וכך תתעשר.

 

פינת הלשון: אם אדם יושב בין חבורת אנשים המדברים בדברים אסורים, על פי הדין אין לו אלא להישמט מהם, שאם ישב בדומם ולא ידבר, יחשב בעיניהם כמשוגע, ובוודאי גם זה אסור, ועל כן צריך להישמט מהם.

 

מסופר על רבי יהודה צדקה זצ"ל שהיה זהיר מאוד בכבוד בית הכנסת, ולא היה טועם מאכל אם לא היה לצורך לימודו. פעם אחת כשלמד בבית הכנסת הגישו לפניו כוס תה, וכאשר הגיע עד חציו סיים לימודו, אמרו לו יסיים נא כבוד הרב את הכוס כולו, התנצל הרב ואמר כבר סיימתי לימודי ואין לי היתר לשתות יותר, עד כאן שתיתי על מנת שאוכל ללמוד, וכעת שאני הולך לדרכי למה אשתה, אמרו לו אדרבא ישתה וילמד עוד, ענה להם הרב, וכי זו מידה ללמוד בשביל לשתות, אלא להיפך יש לשתות בשביל שנוכל ללמוד.

 

 

 


 

פרשת שופטים

 

ראיתי להקדים מדוע הוסמכו עניני שופטים ושוטרים, לפרשת ראה. משום שבסוף הפרשת ראה דיברה התורה בענייני יום טוב. כתב הרמב"ם: בית דין חייבים להעמיד שוטרים ביום טוב בגינות ופרדסים, משום שמרוב שמחת החג, עלולים בני האדם לבוא לידי חטא, כי בכל מקום שהשמחה יתרה, או במקום של קיבוץ נשים וגברים, שם יכול היצר להסיח לעבירה. מטעם זה יש קהילות שנהגו להתענות אחר סוכות ופסח בכדי לתקן את המעוות. וכל יום שהוא מקודש יותר מיום רגיל, צריך שמירה יתרה, כדאיתא (סוכה נב) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. לכן צוותה כאן התורה, להעמיד שופטים ושוטרים, מאחר שבסוף פרשת ראה דברה התורה בענייני יום טוב ושמחת החג, ששם יכולה ח"ו להיות מצויה פריצות, על כן יש צורך במינוי שוטרים ושופטים בכדי להזהיר את העם על הצורך לערנות רבה ולהישמר מהיצר הרע, בעיקר במועדים ובשמחות.

 

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו':

יש לשאול מדוע התחיל ברבים, והמשיך ביחיד, היה לו לומר תתנו לכם. אלא כתב המרח"ו (ר' חיים ויטל זצ"ל) יש לאדם כמה שערים בגופו, שער הראיה, שער החוטם, שער השמיעה, ושער הדיבור, ועל השערים הללו צריך האדם לשים משמרות חזקות של שופטים ושוטרים. זהו הרמז שכתוב "תתן לך" שבאה התורה להזהיר לאדם שיגדור גדר לשעריו.

·   בעיניים, לא להסתכל במראות אסורות.

·   באוזניים, לא לשמוע רכילות ולשון הרע.

·   בחוטם, לא להריח בשמי ערווה.

·   בפה, לא לדבר לשון הרע ולהישמר ממאכלות אסורים.

כיוון שכל אלה מרחיקים את האדם מהקב"ה, ומי ששומר את השערים הללו עליו נאמר: פתחו שערים ויבוא גוי צדיק.

 

ידוע שפרשה זאת נקראת בתחילת חודש אלול, אפשר לרמוז דבר זה בפסוק: "לך לשבטיך ושפטו את" ראשי תיבות אלול .

שופטים... לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק:

שאלו חז"ל האם קרובו של אדם מותר לו לישב בדינו. כך שנו חכמים אלו הן הקרובים אביו ואחיו ואחי אביו ואחי אמו וכו', שהם פסולים לשופטו, ולמה כן, אלא כשם שהקרוב פסול להעיד כן הוא פסול לדון, ומה ראינו לומר כך.

 

    אמר ר' שמעון בן יוחאי: כתיב (דברים כא) ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. בא וראה הקיש נגעים לריבים, וריבים לנגעים, מה נגעים ביום, אף דינים ביום, ומה ריבים פרט לקרוב, אף נגעים פרט לקרוב.

 

   רבן שמעון בן גמליאל אומר: אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד משלשה רגלי העולם, שנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, ותן דעתך שאם הטייתה את הדין אתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו. רבנן אמרי קשה הוא שכוחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, מנין (תהלים פט) צדק ומשפט מכון כיסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אמר הקב"ה הואיל וכך עונשו של דין קשה הוו זהירין מנין ממה שקרינו בענין שופטים ושוטרים.

 

כי ימצא בקרבך.. בעיני ה' אלוקיך לעבור בריתו:

סמיך ליה וילך ויעבוד אלוקים אחרים: נראה לפרש סמיכות הפסוקים על פי מה שאמרו חז"ל, אין האדם בא לידי כפירה בקב"ה ח"ו אלא אם כן פגם באות ברית קודש, ולבו נמשך אחר העריות, אמרו חז"ל (סנהדרין סג)  לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם את העריות, וזה שאמר "לעבור בריתו" דהינו ברית הקודש, ומיד וילך ויעבוד אלוקים אחרים.

 

כי תבא אל הארץ וגו':

הלכה: מלך ישראל שהיה לו עסק, מהו שיהא מותר לו לדון לפני בית דין (שבית דין ידונו אותו) כך שנו חכמים: מלך לא דן ולא דנים אותו לא מעיד ולא מעידים אותו, לימדונו רבותינו למה אין דנים אותו אמר ר' ירמיה: כתוב בדוד המלך (תהלים יז) מלפניך משפטי יצא. פירוש:

שאין בריאה דנה את המלך אלא הקב"ה בכבודו. רבנן אמרי אמר הקב"ה לישראל בני כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכות (פירוש ממלך ישראל) מנין שנאמר (ירמיה ב) פרא למוד מדבר, כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם (כלומר שלא תשימו עליכם מלך ישראל) אבל אתם לא בקשתם כן כדכתיב (שם) באות נפשה שאפה רוח.

 

ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי:

נלמד מכאן שנאמר ואמרת משמע שלא מצוות הקב"ה להמליך עליהם מלך, אלא יאמרו הרשות בידנו, לכן אמר להם בהמשך שום תשים עליך מלך. וניראה שכוונת הכתובים לומר לנו שבמילא ידע הקב"ה שימליכו עליהם מלך לפי כך אמר להם הקב"ה שום תשים עליך מלך, ונדע שיש שני גדרים במינוי של מלך.

אחד שיכול להנהיג בזמן מלחמה בחוכמה לצאת כי גיבור ביום קרב. והשני שידע המלך את החוקים והדינים של הקב"ה ולהדריך את העם על פי מצוות התורה ולא כמלכי הגויים שאינם נוהגים בכבוד וביראה. 

 

   אמר ר' יהודה בר אלעאי: על שלושה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל. ואלו הם:

 

א) למחות את זכר עמלק.  ב) למנות להם מלך.  ג) לבנות בית המקדש.

ומינו למלך את שאול ומחו זכרו של עמלק על ידי שאול. ונשאלת השאלה מדוע לא בנו להם את בית המקדש שהוא הציווי השלישי.

 

אמרו חז"ל מכיוון שהיו הולכים רכיל, ומספרים לשון הרע. בא וראה כמה קשה כוחו של לשון הרע, כיוון שהיה הדור בעלי לשון הרע לא זכו שיבנה בית המקדש בימיהם.

 

ואין רוח אלא מלכויות מנין שנאמר (דניאל ז) וארו ארבע רוחי שמיא מגיחין לימא רבא. אמר הקב"ה ואם תאמרו שאיני יודע שסופכם לעזבני כבר הזהרתי על ידי משה ואמרתי לו הואיל וסופן לבקש להן מלך בשר ודם מהן ימליכו עליהן, ולא מלך נכרי, מנין, ממה שקרינו בעניין ואמרת אשימה עלי מלך, זה שאמר הכתוב (איוב לד) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם.

ר' יוחנן ור' לוי, ר' יוחנן אמר: אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור נוח לו לדור ולפרוח באוויר ולא להשתמש בו, ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח כעניין שנאמר (עמוס ג) התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה. ממלוך אדם חנף וגו'.

 

   רבנן אמרי: כיון שעמדו מלכים על ישראל והתחילו משעבדים בהם אמר הקב"ה לא אתם עזבתם אותי ובקשתם לכם מלכים. שנאמר: אשימה עלי מלך, זה שאמר הכתוב (תהלים קמו) אל תבטחו בנדיבים וגו'. אמר ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כל מי שבוטח בהקב"ה זוכה להיות כיוצא בו, מנין שנאמר (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, אבל כל מי שיבטח בעבודת כוכבים נתחייב להיות כיוצא בה מנין שנאמר (תהלים קטו) כמוהם יהיו עושיהם. רבנן אמרי כל מי שנשען בבשר ודם עובר, ואף התשועה שלו עוברת שנאמר (שם קמו) בבן אדם שאין לו תשועה, מה כתיב אחריו, תצא רוחו ישוב לאדמתו, אמר הקב"ה ויודעין שאין בבשר ודם כלום ומניחים כבודי ואומרים שימה לנו מלך, ומה אתם מבקשים מלך, חייכם שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם מנין שנאמר (הושע ז) כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי.

 

אשימה עלי מלך וגו': אמרו חז"ל אמר הקב"ה בעולם הזה בקשתם מלכים ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב.

·   שאול הפילם בהר הגלבוע מנין (ש"א ד) נס ישראל מפני פלשתים.

·   דוד נתן מגפה שנאמר (ש"ב כד) ויתן ה' דבר בישראל.

·   אחאב עצר עליהן את הגשמים שנאמר (מלכים א יז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'.

·   צדקיהו החריב את בית המקדש.

 

כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם התחילו צווחים הכול אין אנו מבקשים מלך ישראל, אלא למלכנו הראשון אנו מבקשין שנאמר (ישעיה לג) כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו, אמר להם הקב"ה חייכם כך אני עושה. מנין שנאמר (זכריה יד) והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'.

 

ולא ירבה לו נשים... וכסף וזהב וגו':

נראה לפרש סמיכות הפסוקים, נשים, וכסף, על פי מה שאמרו חז"ל (כתובות נט) אין אשה אלא לתכשיטים. טבע האשה שאוהבת תכשיטים מאד, ומבקשת מבעלה שיביא לה תכשיטים רבים, ואם המלך ישא כמה נשים, בודאי שכל מלכה תדרוש ממנו תכשיטים מזהב וכסף, ולכן אמרה התורה שאם לא ירבה נשים ממילא לא יצטרך כסף וזהב.

 

לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך:

יש לפרש את כוונת הפסוק גם לעניין מצוות התורה, שיזהרו לא לשנות את המצוות שקיבלנו ממשה ואהרון, וזה שאמר אשר גבלו הראשונים, שהם משה ואהרון מנהיגי ישראל שהנחילו תורה ומצוות לעם ישראל ואסור לנו להשיג גבולם, ולבטל מצוותם, ורמוז בתיבת ראשנים גימטר' משה ואהרון שלא נשיג את גבולם.

 

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לבתו:

דרשו חז"ל (סוטה מד) בדעת ר' יוסי הגלילי: "מי האיש הירא" הכוונה היא הירא מהעברות שבידו, שאפילו עם דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, חוזר עליו מעורכי המלחמה. ותימא: הרי ישנם הרבה עברות שיכול האדם לשוב לביתו עליהם, אם כן מדוע סברו חז"ל על סוג העברה של התפילין שבין היד לראש. נראה לפרש כך: תפילין של יד הוא כנגד המצוות שנעשות בין אדם לחברו, ותפילין של ראש, הם כנגד מצוות שבין אדם למקום. לכן אמרו חז"ל כי העוון של האדם שסח בין תפילין של יד לראש, הוא רמז לאדם שמבדיל בין מצוות אדם לחברו, לבין מצוות אדם למקום, דהינו שמקפיד לקיים את המצווה בין אדם למקום כיוון שהקב"ה מקיים לנו את החיות בעולם, ואילו האדם לא מרגיש חיוב כלפי הזולת, וישנם אנשים שעושים להפך, רק בין אדם לחברו, לכן באה התורה להודיע לנו ששני המצוות שקולות כאחד, ואין לעשות היסח הדעת ביניהם, על כן חוזר מעורכי מהמלחמה.

 

 

כי תקרב אל עיר וגו':

אלו הן דברים שאמרו מפני דרכי שלום. כך שנו חכמים אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ראה כמה הוא כוחו של שלום. אמר ר' יוחנן: מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולמה כך מפני דרכי שלום, שנאמר (איוב כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, אמר ר' לוי: אין אחד מן המזלות הללו שהן מהלכים ברקיע רואה מה שלפניו, אלא רואה של אחוריו, כאדם היורד מעל הסולם ופניו לאחוריו, כדי שיהא כל מזל ומזל אומר אני הוא הראשון, זהו עושה שלום במרומיו.

 

  דבר אחר עושה שלום במרומיו, אמר ר' לוי: המלאך מיכאל כולו שלג, וגבריאל כולו אש, ועומדים זה אצל זה ואינם מזיקים זה את זה. אמר בר קפרא: ומה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות והם צריכים שלום, שנאמר עושה שלום במרומיו, לא כל שכן התחתונים שכולם שנאה ותחרות וקנאה קל וחומר שהם צריכים שלום.

 

רבנן אמרי תדע לך כמה גדול כוחו של שלום, אפילו במלחמה שהאדם יורד לתוכה בחרבות וברמחים. לכן אמר הקב"ה כשתהיו הולכים לעשות מלחמה לא תהיו פותחים תחלה אלא בשלום, מנין ממה שקרינו (דברים כ) כי תקרב אל עיר וגו'.

 

מסופר על רבי יוסף חיים מבבל שעוד שהיה בגיל שש, נתגלו מידותיו הטובות, בכל יום שישי היה אביו נוהג ליתן לילדיו כסף בכדי לקנות ממתק לשבת, ורבי יוסף אף פעם לא קנה ממתק, וכשהיו אחיו שואלים אותו מה עשה עם הכסף, היה אומר שאכל מיד כשקנה, ובכספו היה קונה חלווה ומחלק לעניים וכשנכנס לבית אשה ענייה ואלמנה  לתת לה את הלחם והחלווה הייתה מברכת אותו יהי רצון שתזכה להיות נשיא בישראל, וכשראתה אחותו את המעשה סיפרה לאביה, בערב שבת שאל רבי אליהו אביו של רבי יוסף מה קניתה בכסף שנתתי לך, לא ענה רבי יוסף, ואז אמר לו אביו, קניתה בזה שתזכה להיות נשיא בישראל,  ואכן נתקיימה הברכה של האשה הענייה והאלמנה, ורבנו יוסף חיים זכה להאיר את העולם בספריו,בנגלה ובנסתר.                      

 

 

פרשת כי תצא

 

ראיתי לרמוז מדוע נסמכה פרשת כי תצא לפרשת שופטים. שאם נעשה הדין והמשפט כשורה אז ננצח במלחמת היצר שנאמר "ונתנו ה' אלקיך ושבית שביו" ואמר הכתוב "כי תצא למלחמה על אויבך" ולא כתב כי תלחם, בכדי לנטוע בעם ישראל את מידת האמונה שכל ניצחון הוא בידו ובעזרתו של הקב"ה, ומכיוון שהמלחמה היום יומית שלנו היא ביצר הרע, המתגבר עלינו והוא האויב האמיתי של האדם כדאיתא (קדושין ל) "יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" ועל כן בדרך הטבע קשה לנצחו, ויכול האדם חלילה להתייאש וליפול, לכן צריך האדם לשמור על עיניו, ועל פיו ולשונו וכו', וזאת היא  היציאה למלחמה ביצר, ומשמים יסייעו אותו, כדאיתא הבא להיטהר מסייעים אותו.

 

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו:

אמרו חז"ל על ידי שלושה דברים ישראל יכולים לנצח במלחמה ואת מידת הדין, והם: צום (מאכילה). קול (על ידי תפילה). וצדקה. אפשר לרמוז במילת תצא, ראשי תיבות תפילה צדקה אכילה. כלומר שעל ידי שלושה דברים אלא, תצא למלחמה ונתנו ה' אלוקיך לפניך.

 

ונתנו את מי נתן, את היצר הרע.

ראיתי לעורר רעיון נפלא שתיבת "ונתנו" בהיפוך אותיות יישאר "ונתנו" ללמד אותנו שאם נצא למלחמה עם אמונה וביטחון בהקב"ה כך נזכה לחזור כולם בשלמות בלא חסרון, כמו שנאמר (במדבר לא מט) "ולא נפקד ממנו איש" פרוש: לא נחסר מהם איש. 

 

   ובדרך רמז אפשר לומר כי בניין העולם תלוי במעשים של עם ישראל, שאם ייטיבו דרכם בזה העולם ותהייה מלחמתם ביצר הרע אז העולם מתקיים בשלמות ושפע ובשמחה, ושם הויה ב"ה יהיה שלם שנאמר "ישמחו השמים ותגל הארץ" ראשי תיבות יהוה ב"ה.

 

וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה:

ראיתי לשאול מה הטעם שנאמר וראית... לך לאשה,  והלא נאמר: לא תתחתן בם. אלא אפשר לפרש כך: כאשר יוצא האדם למלחמה, לא ישים בליבו מחשבות אחרות לפני המלחמה, שלא הותרה אשת יפת תואר בשעת המלחמה או לפני המלחמה. ומדוע צווה הקב"ה כך, שלא ירוצו רגליהם לרע, אלא רק לאחר שהקב"ה ייתן את אויבך לפניך.

 

והטעם העיקרי ליציאה למלחמה הוא להכניע את האויב, ולאחר ששביתה שביו מצווה היא אשת יפת תאר, בכדי שלא יראה שמזלזל במצות המלך.

 

   טעם נוסף שהותרה אשת יפת תאר לאחר המלחמה, שלא יאמר האדם כיון שהותרה לי אקחנה ואלך, אלא רק שבאה ברשות ישראל הותרה, שנאמר שבית שביו, פרוש: לאחר השבי תהיה שלך. וכאשר מתעלה האדם בקדושה, מנסה היצר להפילו על ידי העניים, שאם יראה אשה יפה יהרהר בליבו, ואם ילחם בו ינסה לכשילו באשה, כמו שניסה להכשיל את ר' מתיא בן חרש זיע"א והצליח לעמוד בניסיון.

 

לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו':

אמר ר' יהודה לאחר שיוצאת הנפש מהגוף, ונשאר הגוף בלי רוח, אסור להניחו בלא קבורה, כי גורם חולשה במרכבה עליונה, ומעכב מעשי הקב"ה, שאם גזר הקב"ה על האדם שיחזור בגלגול מיד, אינו יכול להתגלגל בגוף חדש עד שיקבר הגוף הראשון, ומתעכב להיוולד בעולם.

 

דבר אחר: אין הנשמה לאחר הפטירה יכולה להיכנס לפני הקב"ה,  עד שייתנו לה גוף של אור, וכל זמן שהגוף לא נקבר, יש צער לנשמה מרוח הטומאה ששורה על הגוף, ואינה יכולה להיכנס לפני בית דין של מעלה. ומכיוון שכבוד המת היא מצווה חשובה סידרו רבותינו את המועדים כך שלא יהיה יום כיפור יוצא ביום שיש בכדי לא להלין את המת יותר מיום אחד.

 

כי יהיה נערה בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה :

אפשר לומר שהתיבות ומצאה איש בעיר, עולה בגימט' גילוי עריות, ומכאן רומז לדברי חז"ל שפירשו, פרצה קוראת לגנב, אילו הייתה נמצאת בביתה ולא בעיר, לא אירע לה מקרה רע.     

 

שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען יטב לך וארכת ימים:

איתא במדרש יש מצווה שמתן שכרה כבוד. ויש מצווה ששכרה עושר. ואילו מתן שכרה של מצות שילוח הקן היא זכות לבנים. שנאמר: ואת הבנים תקח לך. וקשה, הרי אומרת הגמר' שהשכר על מצות שילוח הקן היא אריכות ימים ככתוב: למען ייטב לך והארכת ימים, אם כן איך דרשו חז"ל על בנים.

 

אלא כך יפורש: שני הפירושים עולים בקנה אחד, כל אדם שהשאיר אחריו בנים צדיקים, כאילו לא מת וזכרו עומד לעד, על ידי בניו ובני בניו, לכן הארכת ימים היא ששמו יישאר לנצח על ידי בניו או ספריו.

 

ונשאלת השאלה למה אמר שני פעמים שלח תשלח. רבנן אמרי למה שני פעמים שאם אירעה לך המצווה הזאת פעם שנייה אל תאמר כבר יצאתי ידי חובתי אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקיים אותה.  

 

   עוד אמרו רבנן אם שילחת מצות הקן אתה זוכה לשלח עבד עברי מנין, שנאמר (דברים טו) וכי תשלחנו חפשי מעמך.

 

ואם קיימת מצווה זו של שילוח הקן אתה ממהר להביא את מלך המשיח, שכתוב בו שילוח מנין, שנאמר (ישעיה לב) משלחי רגל השור והחמור.

 

אמר ר' תנחומא: אם קיימת את המצווה הזאת אתה ממהר להביא את אליהו הנביא ז"ל שיבוא וכתוב בו שילוח, שנאמר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והוא יבא וינחם אתכם... והשיב לב אבות על בנים.

 

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו:

כתב הבן איש חי זיע"א: אם ניקח תיבת בית בגמט' יהיה תי"ב (412), ונפחית ממנו את מספר מעקה גגך בגמט' יהיה רמ"א (241), יישאר לנו מניין הנופל בגמט' יהיה קע"א (171), ומכאן ניתן לנו רמז גדול, שאם יחסר מעקה לגג, אז יפול הנופל. ואפשר להבין מכאן על כפילות הלשון יפול הנופל, שנבין שמעקה גגך ייפול מבית נשאר נופל כמניין הנופל.

 

   אפשר לרמוז עוד כדאיתא בפסוק: כי תבנה בית. תבנה בית גמט' זה ראש השנה, עם הכולל. ומילת חדש גמט' זה כפר (כיפור) לרמוז שראש השנה וכיפור הם בניין העולם, וצרכים אנו לפני הימים האלה למתק את הדינים, וכל אדם יעשה לעצמו בדק בית ויפשפש במעשיו, גם בעניין של בין אדם לחברו שלא יפול מבניין העולם, ראש השנה ויום הכיפורים.       

 

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו':

אדם שיש בו נגע והכהן קרוב משפחתו מהו שיהא מותר לו לראותו.

כך שנו חכמים: כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו.

 

ר' מאיר אומר: אף לא נגעי קרוביו, ועל ידי מה הנגעים באים לאדם על ידי עין הרע. אמר רבי יצחק: בנוהג שבעולם אדם אומר לחברו השאילני קרדומך (גרזן) שאבקע בו העץ הזה והוא אומר לו אין לי, מעין הרע הוא אומר. לאחר מכן אומר לו השאילני הכברה (כמין מעדר) שלך ויש לו והוא אומר אין לי גם הוא מעין רעה. מיד בא הנגע ותחלה על ביתו מנין, שנאמר (ויקרא יד) וראה את הנגע והנה הנגע בקירות, ומה היו עושים לו, מפנים כל מה שהיה לו בתוך הבית מנין, שנאמר (שם) וצוה הכהן ופינו את הבית, כיון שהיה מוציא את כל מה שהיה לו בתוך ביתו, גם קרדומותיו וכברותיו היו מוציאים והיו כולם אומרים ראיתם עין רעה שהיה בידו שהיה לו כלים ולא היה רוצה להשאיל לחברו, ומה גרם לו לפנות את הבית שהיה בו נגע צרעת וכל זה על ידי שהייתה בו עין רעה.

 

   אמר ר' חנינא: אין הנגעים באין אלא על לשון הרע. ורבנן אמרי תדע לך שהנגעים באים על האדם בעוון לשון הרע, והרי מרים הצדקת על ידי שדברה לשון הרע במשה אחיה קרבו בה הנגעים מנין, שנאמר (דברים כה) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים.

 

   שלמה המלך ע"ה אמר על הפסוק זכור את אשר וגו', שאין לומר בשגגה דיברתי כדכתיב (קהלת ה) ואל תאמר לפני המלאך שגגה היא פרוש: שלא תאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין ברייה יודעת, אמר הקב"ה תהיה יודע שאני שולח מלאך ועומד אצל כל אדם וכותב כל מה שמדבר על חברו.

 

   אמר ר' אסי: אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בהקב"ה ח"ו שנאמר (תהילים) "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו", אמר ר' שמעון: ומה מרים הצדקת שלא נתכוונה לדבר לשון הרע, אלא דיברה רק בשביל פריה ורביה נענשה, מה אותם רשעים שמדברים על חבריהם לחתוך חייהם, כך יחתוך הקב"ה לשונם, שנאמר (תהילים יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'.

 

   ועוד נלמד גם לעניין מוציא שם רע, שנאמר וענשו אותו מאה כסף... ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו, ויש לדון מוציא שם רע לאשתו לאחר נשואים, גם ענשו אותו, וגם כנסו אותו בכסף. לכן שנענשו המרגלים בעונש קשה שלא נכנסו לארץ ישראל על שאמרו שאי אפשר לכובשה והוציאו שם רע ומתו במדבר.     

 

פינת הלשון:  אסור לספר לשון הרע על חברו אף שהוא אמת ואפילו בפני יחיד, וכל שכן בפני רבים שככל שיתרבו השומעים יתרבה עוון המספר לשון הרע.

 

 

מנהגו של ר' אליהו לאפיאן היה לעבור בחדרים ולהעיר את הבחורים לתפילה, שאלוהו התלמידים, מדוע נוהג כך הרב, וכך ענה להם ר' אליהו, שחייב האדם לעשות מעשה חסד בכל יום ולהרגיל עצמו בזה, ומאחר שאין לו אפשרות לעשות חסד עם אחרים, שנמנעים לבקש ממני, על כן מצאתי לעצמי עניין זה להעיר את הבחורים לתפילה בכל יום שהרי גם זה בכלל מעשה החסד.

 

  

מצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד תשלום ה- אלפים ר"נ (1940) ומשם ואילך נקרא "דרא בתרא" (דור אחרון) והותרה הגזרה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר ומשנת ה-אלפים ו-ש' מאות ליצירה (1540) מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כדאיתא ברעיה מהימנה (פרשת נשא) שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, ואין ראוי להתרשל בעסק חכמת הקבלה  (רבי אברהם אזולאי בהקדמה לספרו "אור החמה")        

 


 
 

פרשת כי תבוא

 

מצינו בפרשת כי תצא יש מצווה הכתובה בסוף הפרשה למחות את זכר עמלק. ואילו בפרשת כי תבוא יש מצווה להביא ביכורים, והיא ראשית הפרשה, והמצווה הזו יכולה להיות רק בארץ ישראל.

 

   ראיתי לפרש מדוע נסמכה פרשת כי תצא, לפרשת כי תבוא. כיוון שידוע שרצה עמלק לעקב את עם ישראל מלהיכנס לארץ הקודש, והוא שאמר למלך מצרים כי ברח העם (כדאיתא מכילתא שמות י"ד ה) והוא שאמר ללבן כי ברח יעקב, לכן אמרו חז"ל (סנהדרין כ) שנצטוו עם ישראל למחות את זכר עמלק מיד בכניסתם לארץ ישראל. שאילו היה עמלק מצליח למנוע את כניסת עם ישראל מלהיכנס לארץ הקודש, לא הינו זוכים ח"ו לקיים את מצוות הביכורים.

 

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה:

התחילה התורה את הפרשה בלשון והיה אמרו חז"ל (מגילה י') כל מקום שכתוב והיה אינו אלא לשון שמחה. והיה שם הויה ב"ה,  כיון שרצה הכתוב לרמוז לנו על השמחה שצריך האדם לשמוח כאשר זוכה להיכנס לארץ ישראל ולהתיישב בה. בתיבת אל עולה חשבון ל"א כנגד מספר המלכים שנלחמו בהם עם ישראל בכדי להיכנס לארץ.

 

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וגו':

בכדי שנלמד מהפסוק שני רמזים עצומים שרמז לנו הקב"ה.

 

א). על ידי תיבת "אלקיך" הגר יכול להביא ואינו יכול לומר לאבותינו. ואילו בתפילה יכול לומר אלוקינו ואלוקי אבותינו, לפי שאנו סומכים על התלמוד ירושלמי שאומר על הגרים שהם נקראים על שם אברהם אבינו ע"ה הנקרא אב המון גויים.

 

ב). שמרמז לנו הפסוק שנאמר: אלקיך נתן לך, להורות לנו כי ארץ ישראל היא ירושה ומתנה על ידי החסד של הקב"ה לעם ישראל כפי שנשבע לאבותינו, ואף על פי שעשו ישראל ל"א מלחמות ונצחו בהם, בכל זאת  חייבים אנו להודות להקב"ה על כך, והכרת התודה היא על ידי מצוות הביכורים מהפרי הראשון של אדמת ארץ ישראל.

 

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך וגו':

נשאלת השאלה מדוע כתב ולקחת. היה לו לומר תיקח. מכיוון שהוא תחילת הציווי. נראה לתרץ כך את השאלה: שכוונת הפסוק שצווה אותנו הקב"ה בארבעה מצוות על ידי הפסוק.

 

א). שידע האדם ולא יחשוב שכוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה.  

 

ב). שארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל וצריך לפנות אותה מיושביה.

 

ג). שיישוב הארץ היא מצווה בפני עצמה.  

 

ד). שרק בארץ ישראל אפשר לקיים את מצוות הביכורים.

 

ולקחת מראשית וגו' אשר תביא מארצך וגו':

וראוי להבין מדוע דקדק הכתוב ואמר "ארצך" ולא "הארץ" וכך יובן העניין על מה שאמרו חז"ל (ברכות לה) קודם שהאדם מברך על הפרי הוא שייך לקב"ה. ולאחר שבירך האדם הוא קונה את הפרי לעצמו ועובר לרשותו. כך הוא הדין לגבי ארץ ישראל, קודם מתן הביכורים הארץ שייכת להקב"ה, ולאחר הבאת הביכורים כביכול האדם קונה את הארץ ונחשבת שלו ולזה אמר "ארצך".

  

ובאת אל הכהן אשר... לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו:

אמר ר' יצחק: מדוע נאמר לה' אלוקיך. אלא היה לו לומר לה' אלוקינו. אמר ר' שמעון: וכי פסוק יחידי הוא והלא נאמר כי ה' אלוקיך מביאך אל הארץ הטובה וגו', ועוד נאמר אשר ה' אלוקיך נותן לך וגו', ובכולם נאמר כך.

 

אלא כך שנינו כל הדר (הגר) בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר (הגר) בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ומה הטעם, לפי שזרע הקודש עולה לארץ הקדושה (שכוח נשמתם של ישראל מתייחס אל ארץ הקודש) והשכינה במקומה יושבת, וזה תלוי בזה, כמו שנאמר במשה שאמר להם אלקיך, שדבר משה אל אותם שהיו עתידים להיכנס לארץ ישראל, ולקבל פני שכינה, ולפי שלא זכה משה להיכנס לארץ ישראל, לא אמר להם אלוקינו. ואפילו שכאן מדובר גם על הכהן, וגם על ישראל הנמצאים שניהם בארץ, נאמר אלקיך, לרמוז לנו שהכהן הוא מצד החסד כפי שפירשנו לעיל, בעניין החסד ועם ישראל זכו בארץ ישראל בחסדי ה'.

 

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך:

פרוש: "בבואך" בביאתו לעולם, "בצאתך" ביציאתו מן העולם, אמר ר' ברכיה (קהלת ג) "עת ללדת ועת למות" וכי אין אנו יודעים שעת שהאדם נולד, ועת שהאדם מת, אם כן מה חידש כאן שלמה המלך ע"ה,  אלא כך הדבר, אשרי האדם שעת מיתתו כעת לדתו, מה בשעה שנולד האדם הוא נקי מחטאים אף בשעת מיתתו הוא צריך להיות נקי מחטאים, ועל ידי כך יתקיים הפסוק "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך".

 

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך:

נשאלת השאלה על ידי מה יראו עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. תשובה: על ידי כך שהשכינה שרויה על האדם על פי מעשיו. ודבר זה נרמז בפסוק ארץ כי שם יהוה נקרא" ראשי תיבות שכינה, לומר לנו שעל ידי המצוות זוכה האדם להשראת השכינה "עליך".

 

אך אם מדמה עצמו לעמי הארץ ובמקום לעסוק במצוות עוסק בלשון הרע, שהוא איסור אפילו בדרך שחוק.

וגדול איסור לשון הרע שאסרה התורה אפילו על אמת, מביא על עצמו קללת ארור מכה רעהו בסתר.

 

   אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיו ביניכם אנשים בעלי לשון הרע, סילקתי את השכינה מביניכם, שנאמר (תהילים נז) "רומה על השמים אלקים", נסתלקה השכינה. אבל לעתיד לבוא כאשר אני עוקר את היצר הרע מביניכם, שנאמר (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם, אז אני מחזיר את שכינתי ביניכם, מנין נדע מהפסוק (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו', פרוש: מתוך שאני משרה שכינתי עליכם, כולכם זוכים לתורה ויושבים בשלום בעולם, שנאמר: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלה בוניך. יש בעם ישראל את הכוח להשרות בינינו את השכינה. למדנו מכאן, שכל המספר לשון הרע גורם להסתלקות השכינה מן העולם.

 

ויקרא משה אל כל ישראל וגו':

הלכה אדם מישראל שעמד לקרות בתורה מהוא שיהא מותר לו לקרות פחות מ-ג' פסוקים בתורה כך שנו חכמים הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים לימדונו רבותינו למה התקינו שלא יפחות משלשה פסוקים שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב.

 

   דבר אחר כנגד משה אהרן ומרים שניתנה תורה על ידיהן, אמר ר' הושעיא: ראה האדם הפחות ביותר בימי משה מה שלא ראה יחזקאל שהיה הגדול בנביאים. ולא נחסר מהם אחד ובזמנו של משה דיברה עימהם השכינה פנים בפנים שנאמר (דברים ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו', אמר ר' שמעון בן יוחאי: מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד לא הייתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב:(שמות יט) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.

מעשה ברב שהיה דורש בבית המדרש הגדול וכאשר היה מבקש להיכנס לדרוש היה אומר ראו אם נתכנסו כל הקהל, ומהיכן אתה למד ממתן תורה מנין שנאמר (דברים ד) באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי.

 

  דבר אחר רבנן אמרי אתה מוצא כאשר נתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו מנין שנאמר (שמות יט) ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. אף משה רבנו כאשר בא לישנות את התורה לישראל אמר להם כשם שקיבלתי את התורה בקריאה כך אני מוסר לבניו בקריאה מנין ממה שכתוב בעניין (דברים כט) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם.

 

ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו':

יש לשאול מהו ולא נתן ה' לכם לב לדעת. אמר ר' יצחק: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר הקב"ה (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה להם, שמעו ישראל ושתקו. והיה להן לומר ריבונו של עולם אתה תן לנו לב כזה. לפיכך אמר משה ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

 

   דבר אחר ולא נתן ה' לכם לב לדעת. אמר ר' שמואל בר נחמני: בשביל עצמו אמר להם משה את הפסוק הזה, כיוון ששני דברים גזר הקב"ה אחד על ישראל, ואחד על משה. אחד על ישראל בשעה שעשו את מעשה העגל שנאמר (דברים ט) הרף ממני ואשמידם. ואחד על משה בשעה שביקש משה להיכנס לארץ ישראל אמר לו הקב"ה לא תעבור את הירדן הזה, ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן אמר לפניו ריבונו של עולם סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, ובטלה הקב"ה, שנאמר (במדבר יד) סלחתי כדברך. ונתקיימה של משה כיון שרצה ליכנס לארץ ישראל התחיל אומר (דברים ג) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. אמר לו הקב"ה משה כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך אני אמרתי ואשמידם, ואתה אמרת סלח נא, ונתקיים שלך ואף עכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך, אמר לו הקב"ה למשה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשים, ואם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא. כיון ששמע משה רבנו כך אמר לפניו ריבונו של עולם ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תינזק ציפורנו של אחד מהם.

 

אמר ר' שמואל בר יצחק כיון שנטה משה למות ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ ישראל כנס אותן והתחיל מוכיחן. ואמר להם אחד פדה שישים ריבוא בעגל, ושישים ריבוא לא היו יכולים לפדות אדם אחד. לכן אמר להם משה ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ועוד אמר להם אין אתם זוכרים כל מה שהנהגתי אתכם במדבר שנאמר (שם כט) ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו'. לכן אין לכם לב לדעת.

 

ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו:

אמר ר' יהודה: בא וראה ענותנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם אדם שיש לו בן והוא מכלכלו ואם הבן מצער את אביו מיד הוא משליכו מביתו. אבל הקב"ה אינו כן אלא היו ישראל במדבר ארבעים שנה והיה מכלכלן והם היו מכעיסין אותו והוא עדין מכלכלן ושומר אותם מנין שנאמר (דברים א) במדבר אשר ראית וגו'.

 

אמר ר' לוי: מהו אשר נשאך, נשאן וגידלן שעשה אותן כאלוהות שנאמר (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם.

 

אמר רשב"י בנוהג שבעולם אדם אם יש לו בן נותנו לשפחה שתניקהו ואם אין לו שפחה נותנו למניקה וכמה היא מניקה אותו ב' ו-ג' שנים אך הקב"ה אינו כן אלא עד זקנה שנאמר (ישעיה מו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו', ועוד אומר הקב"ה בני חייכם כשם שגידלתי אתכם בעולם הזה כך אני מגדיל ומייקר אתכם לעתיד לבוא שנאמר (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים וגו'.

 

 

מסופר על הגאון ר' יהושע לייב דסקין זצ"ל שרצה לבחון את עצמו אם הוא יכול לפסוק הלכות כפי אביו ר' בנימין זצ"ל, והיה שומע ר' יהושע את השאלה וחושב כיצד לפסוק, וכאשר יצא השואל מאביו היה שואל את אביו כיצד פסק, וראה שהם שווים בפסיקה, ובאחד המקרים ששאלו את אביו בעניין של ספר תורה שנשרף, חשב ר' יהושע כהרגלו איך לפסוק, וכשיצא השואל מחדר אביו, שאל אותו ר' יהושע מה אמר לך אבי וענה לו האדם שכאשר שמע הרב את השאלה התעלף מיד.

 

אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה הגדולה הזו (דבקות בה') זולת על ידי לימוד הזוהר והקבלה שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני דעת. מה שאין כן בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיע רבה, אבל לא למרבית העם" ( הר' יהודה אשלג בעל "פירוש הסולם" לזוהר הקדמה לתלמוד עשר הספירות, סעיף ל"ו)

 

 

 

 


 

פרשת נצבים

 

צריך להבין מדוע נסמכה פרשת נצבים, לפרשת כי תבוא. כיוון שפרשת כי תבוא היא פרשת שעוסקת בקללות, וכאשר שמעו בני ישראל את הקללות, שמעו מאה קללות וחסר שתיים, ובכל זאת נבהלו מאוד עד ששאלו מי יעמוד באלו הקללות, על כן התחיל משה רבנו לפייסם באומרו אתם נצבים היום, אפילו שהכעסתם למקום, בכל זאת לא עשה איתכם כליה ח"ו, ועדין אתם נצבים היום כלכם.

 

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' וגו':

ראיתי לשאול איך פייסם משה והרי למדנו בתלמוד (בבא קמא נ) כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו בני מעיו. אם כן מדוע פייסם משה ואמר אתם נצבים. אלא כך יפורש שהעונשים אשר באים על האדם אינם כנקמה, אלא רוצה הקב"ה לנקות אותנו מן העברות ולרכך לבנו לתשובה, כמו שאמר דוד המלך ע"ה השלום (תהילים נ"א) זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. וכאשר ראה משה שפחדו ישראל מפני הקללות, אמר להם טוב שפחדתם כי תכלית הקללות הוא בכדי לשבר את הלב ולהכניעו לתשובה.

 

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל:

פירש רש"י: מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית. צריך לדעת מה הטעם בברית הזה, הלא נאמר כבר בסמוך אלה דברי הברית, ואם רצה לדבר איתם על דברי הברית היה לו לומר אלה דברי הברית. ונשאל עוד מדוע נאמר: ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם. נראה כי כוונת משה בברית הזה, להכניסם בערבות זה על זה, כדי שישתדל כל אחד בעד חברו, ואין הכוונה על אותו הברית שאמר בסוף פרשת כי תבוא, כי שם דיבר על הברית של עצמו, וכאן דיבר בערבות של אחד לשני.

ראיתי עוד לפרש שהרי הברית הוא אות אמת בינינו לבין הקב"ה מצינו שהשבת היא אות בינינו לבין הקב"ה ועל ידי שמירת שבת זוכה האדם לעשות תשובה, ועל ידי האמת ישוב בלבבו, שנאמר: אשר ברא אלקים לעשות סופי תיבות אמת. ואותיות "אתם" בהיפוכם יהיה אמת. על ידי שתהיה אמת בעולם תהיה הבחנה והכרה במעמדו של כל אחד ואחד, וידעו כולם מי הראש, ומי הזקן, ומי השוטר, ולא תהיה קנאה שנאה ותחרות, כמו בדור המשיח שאמרו חז"ל על הדור הזה (סוטה צז) נערים פני זקנים ילבינו ואין אדם יודע מעלתו של חברו. וזו כתוצאה מהיפוך האמת לשקר בעולם. אותיות שקר עולה קנאה שנאה רע עין.

 

לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום:

בוא וראה בשעה שברא הקב"ה את העולם לא נברא אלא על הברית כמו שנאמר בראשית אותיות ברית אש דהינו ברית עולם שהעמיד הקב"ה ברית על ברית כדאיתא: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. רואים מכאן שהברית היא קשר של יום ולילה שלא ייפרדו. אמר ר' אלעזר: כאשר ברא הקב"ה את העולם על תנאי היה, אם יקבלו ישראל את התורה הרי טוב, ואם לא מחזיריהו לתוהו ובוהו, וחייבים אנו לשמור על הבריתות שבימי החול שהם התפילין והברית (יסוד) ובשבת, השבת והברית (יסוד) שהם המלאכים שמלווים ושומרים אותנו כמו שנאמר כי מלאכיו יצווה לך לשומרך בדרך. על ידי "עברך בדרך" פרוש: לעבור דרך העבירה על ידי שמירת הבריתות שהם שלושה אותות שבת ברית תפילין, ראשי תיבות שבת.

 

את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום:

אמרו חז"ל אליהו הנביא חי הוא. ונאמר במדרש נמצא שאליהו חי מזמן משה ועד היום.

אפשר לרמוז זאת בדברי משה שאמר את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני יהוה אלקינו ואת אשר איננו ראשי תיבות אליהו.

 

לא בשמים היא וגו':

אמר להן משה רבנו שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים. אמרו לו רבנו משה הרי אתה אומר לנו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא והיכן היא אמר להן במקום קרוב היא בפיך ובלבבך לעשותו ואינה רחוקה מכם אלא קרובה היא לכם שנאמר: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו.

 

כי קרוב אליך וגו':

אמר ר' שמואל בר רב נחמן: למה הדבר דומה לבת מלך שלא היה אדם מכירה והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה והייתה בתו של מלך עומדת לפניו, אמר לו המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכירה את ביתי ועומדת היא לפניך. כך אמר הקב"ה לישראל ראו מה אתם חביבים עלי שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה שנאמר (איוב כח) ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא קרוב אליך הדבר מאד. אמר להן הקב"ה בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים שכן כתיב (תהלים קמח) לבני ישראל עם קרובו הללויה.

 

"הנני מבקש מכל עם ה' לקחת באהבה רבה אל בתיכם ברכה, את ספר הזהר הקדוש והנכבד הזה" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל) "למוד ספר הזוהר נשגב מאוד לטהר ולקדש את הנפש... וראוי לכל אדם ליקח לו ספר הזוהר הקדוש (ספר פלא יועץ)            

 
 

 

פרשת וילך

 

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל:

בתורה לא נאמר לאן הלך משה. תרגם יונתן בן עוזיאל שהלך משה משבט לשבט ואמר את הדברים שהם דברי תוכחה ואזהרה שלא יסטו מהדרך ושלא יאמר האדם לא שמעתי היטב את הדברים.

 

   דבר נוסף לומר להם שיהושע ממשיך דרכו, כדאיתא "ואתה תנחילנה אותם" ואפשר לרמוז ממה שאמר האר"י הקדוש: שלוש פעמים נאמר בספר יהושע "חזק ואמץ" גמט' חזק שלוש פעמים יהיה משה, לרמוז לנו שמשה רבנו נתן שלוש פעמים כח ליהושע שהיא החכמה ויצא אותיות חכמה כח מה, נתן משה ליהושע כח להנחיל להם את הארץ ולנצח במלחמות שם הויה שהוא שם מה. ומה שנאמר בפסוק לעיל אשר, בהיפוך אותיות יהיה ראש, שיהושע נהיה היום לראש. דבר נוסף שהלך משה לבית המדרש כדי ללמוד איך להוכיח אותם לפני כניסתם לארץ ישראל.

 

ויאמר ה'... הן קרבו ימיך למות וגו':

אפשר לשאול למה נגזר עליו מיתה בזה לשון הן קרבו ימיך. ולא נאמר כפי שנאמר לאברהם כדכתיב (בראשית כה) ויגוע וימת אברהם.  רבנן אמרי למה הדבר דומא לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה. אמר המלך התיזו את ראשו בה. אמר לו אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי.

 

   כך אמר משה ריבונו של עולם ב-הן קילסתיך שכן כתיב (דברים י) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו'. וב-הן אתה גוזר עלי מיתה. אמר לו הקב"ה שכן רע אתה רואה ורק את הנכנסות רואה ואינך רואה את היוצאות. ועוד אמר לו הקב"ה אין אתה זוכר בשעה ששלחתיך לגאול אותם ממצרים ואמרת לי (שמות ד) הן לא יאמינו לי הוי הן קרבו ימיך.

דבר אחר הן קרבו ימיך אמר לו משה ריבונו של עולם אחר כל אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת. אמר לו הקב"ה למשה (תהלים פט) מי גבר יחיה ולא יראה מות. מהו מי גבר יחיה.

 

אמר ר' תנחומא מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש וניצל ואחר כך כתיב (בראשית כה) ויגוע וימת אברהם.

 

מי גבר כיצחק שפשט צוארו על המזבח ואחר כך אמר (שם כז) הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי.

 

מי גבר כיעקב שנפגש עם המלאך ואחר כך כתיב (שם מז) ויקרבו ימי ישראל למות.

 

מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים ואחר כך כתיב: הן קרבו ימיך למות.

 

שנו רבותינו אמר לו הקב"ה למשה כל הבריות יורדים לקבר ועיניהם כהות ואתה לא כהתה עיניך. כל הבריות מטפלים בכלים מעשה בשר ודם כגון ארון מטה ותכריכים, אבל אתה בתכריכים מעשה שמים, ארון מעשה שמים, מטה מעשה שמים.

 

ועוד כל הבריות כשהם מתים מטפלים בהם קרוביהם ושכניהם. אבל אתה, אני ופמליא שלי מטפלים בך מנין שנאמר (דברים לד) ויקבר אותו בגיא.

 

דבר אחר אמר ר' אבין: מהו הן למה הדבר דומא למטרונה אחת שעשתה למלך פורפירה משובחת נטלה המלך והניחה הגיעו ימיה של המטרונה למות אמר המלך תיטול אותה פורפירה שכיבדה אותי. כך אמר הקב"ה למשה קילסת אותי ב-הן וב-הן אני גוזר עליך מיתה.

 

אמר ר' לוי: למה הדבר דומה לאשה מעוברת שנחבשה בבית האסורים וילדה שם בן, גדל אותו הילד עבר המלך לפני בית האסורים התחיל אותו הילד לצווח אדוני המלך למה אני חבוש בבית האסורים, אמר לו המלך בחטא של אמך אתה נתון כאן.

 

כך אמר משה ריבונו של עולם ל"ו כריתות הן שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה, שמא עברתי על אחת מהן. אם כן למה אתה גוזר עלי מיתה. אמר לו הקב"ה בחטא של אדם הראשון אתה מת שהביא מיתה לעולם ועליך הוא הן, מהו הן בעוון אותו שכתוב בו הן שנאמר (בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו וגו'.

 

   דבר אחר מהו הן אמר ר' סימא: היום בעצמו קובל לפני הקב"ה ואמר ריבונו של עולם איני זז ואיני שוקע ומשה קיים.

 

   דבר אחר רבנן אמרי כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה. אמר ר' ינאי כתב י"ג תורות יש ו-י"ב ל-י"ב שבטים, ואחת הניח בארון שאם יבקש אדם לזייף דבר בתורה, שיהיו מוצאים את הזיוף ובודקים את התורה שבארון. אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים בינתיים היום שוקע והגזירה בטלה, מה עשה הקב"ה רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו אמר איני שוקע ומשה קיים בעולם, לפיכך איוב מפרשה (איוב ל) אם לא בכיתי לקשה יום שנתקשה היום כנגדו. ועוד: הן מהו הן קרבו ימיך כאדם שאומר לחברו פלוני קבל עליך לפני המלך.

 

קרא את יהושע וגו':

אמר לפניו ריבונו של עולם ייטול יהושע ארכי שלי ואהיה חי, אמר הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך, מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע נתיירא יהושע ואמר משה רבי בוא אצלי יצאו להלוך הלך משה לשמאלו של יהושע נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור אמר לו יהושע כשהיה הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך.  אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת. ושלמה מפרשה (שיר ח) כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע כיון שקיבל עליו למות התחיל הקב"ה מפייסו אמר ליה חייך בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן מנין שנאמר (ישעיה סג) ויזכור ימי עולם משה עמו.

 

וקם העם הזה וזנה אחרי... ועזבני והפר את בריתי:

ממשמעות הפסוק נלמד שכל אדם שמפיר את בריתו עם הקב"ה יורד

 

בשלושה שלבים, ומתרחק מהקב"ה והם:

א). גלוי עריות וזנות.

ב). עבודה זרה שנגררת אחרי הזנות.

ג). שיבטלו את מצוות הבריתות שהם שבת, תפילין, וברית קודש. ולאחר מכן ישכח שהוא יהודי ויטמא בגויים בגלוי עריות ומאכלות אסורים ועל ידי כך שלא שומר על פיו, מגיע גם לעוון לשון הרע.

 

בוא וראה את גודל אסור לשון הרע אפילו שאינו מדבר מתוך שנאה ולא נתכוון לגנותו אלא רק דרך שחוק או קלות ראש אף על פי כן אסור מן התורה. ומה שאמר הכתוב (משלי יב) "הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד" פירוש: כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים שמדברים לשון הרע ומרחיקים את השכינה אין להם תקומה.

 

הפך במעשיהם של דור המבול, שנאמר(בראשית ז) וימעך את כל היקום.

הפך במעשיהם של אנשי סדום, שנאמר: ויהפוך את הערים האלה.

הפך במעשיהם של מצרים, שנאמר (שמות יד) לא נשאר בהם עד אחד.

הפך במעשה של בבל, שנאמר (ישעיה יד ) והכרתי לבבל שם ושאר...

 

   ועל כולם אמר דוד המלך (תהילים לו ) שם נפלו פעלי אוון דחו ולא יכלו קום. מכאן נלמד שכל הרשעים שנפלו לא הייתה להם תקומה, ובכללם מספרי לשון הרע, אבל אם יעשו תשובה עומדים ישראל ולא נופלים שנאמר (מיכה ז) אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי. למדנו מכאן כי דור שיש בו תהפוכות, דהינו: אדם שנטוע בכוחות רעים כמו קנאה תאווה ובושה שהם כוחות הרע מבאים אותו לנפילה, ואם יחסר ממנו תיקון המידות הללו, בעל כורחו שידבר לשון הרע ויסלק השכינה מקרבו ויקרא רשע ורשעים חשובים כמתים.

 

ויאמר ה' אל משה הנך שכב... וקם העם הזה וזנה:

צריך להבין מדוע נאמר למשה מה יקרה לעם אחרי מותו. אלא רצה הקב"ה להודיע למשה שאילו היה נשאר חי הייתה זכותו מגינה עליהם, כמו בעשיית העגל ששם שנאמר (תהילים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. מכאן אפשר להבין שזכותו של משה רבנו ושל כל צדיק תסייע אותנו גם לאחר מותו.

הצדיקים במיתתם קרואים חיים, ורמז לו כאן לעתיד לבוא שבעת ההיא יעמוד מרדכי היהודי, והוא רמוז במילה קם העם הזה גמט' עם הכוללים מרדכי.

דרשו חז"ל (סנהדרין צ) הנך שכב עם אבתיך וקם. יש רמז בתיבת "וקם" שהיא חוזרת על משה. דרשו חז"ל מכאן לתחיית המתים.

 

ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וגו':

ראיתי רמז יפה הנרמז למשה על הפסוק הזה עוד בפרשת נצבים כתיב: אתם, בהיפוך אותיות אמת, והם א' היא אות ראשונה, מ' אות אמצעית, ת' אות סופית. אם תספור מ-א ועד מ' יהיה מניין י"ג אותיות שהם בגמט' אחד כמניין אותיות האבות אברהם יצחק יעקב, י"ג אותיות, ביחד כ"ו אותיות כמניין יהוה ב"ה, ומאות מ' ועד אות ת' עם שמות האבות שהם שלושה יהיה י"ג, גם כאן מראה על אחד.  

 

נצבים היום כלכם, ראשי תיבות הנך, כיוון שמשה היה אחוז באחד שהוא הקב"ה נאמר לו הנך שכב עם אבותיך, שהם גם במניין אותיותיהם מראים על אחד והיו אחוזים בשמו של הקב"ה. מכאן כל האוחז בשמו של הקב"ה שוכב עם אבותינו הקדושים.

 

והסתרתי פני... ומצאהו רעות רבות... הרעות האלה:

כתב בעל הטורים: "והסתרתי פני מהם והיה לאכל" סופי תיבות גמטר' המן וזה שדרשו בגמרא חולין: ואנכי הסתר אסתיר, רמז לאסתר המלכה. ראיתי בכתובים, כל אותיות הקללות הם סך של תרע"ו והם בגמטר' רעות. וכתב משה את שם יהוה עשרים ושש פעם בתוך הקללות, ואם נכפיל שם הויה שהוא כ"ו במספר הפעמים שנכתב (דהינו כ"ו) בקללות נקבל תרע"ו כמניין אותיות הקללות. ולמה כך, בכדי להמתיק את אותיות הקללות. בחסד שהוא שם הויה ב"ה.

 

מסופר על הסבא מסלבודקה הגאון ר' נתן צבי פינקל זצ"ל שכאשר היה רואה הרב שאחד מתלמידיו אינו מצליח בלימודו, היה הרב צם בעבור שהתלמיד יצליח, למדנו מכאן עד כמה יש למלמד לדאוג להצלחת התלמיד ולעשות כל אשר ביכולתו כדי שתלמידו יצליח בלימודיו, וכך יראה המלמד ברכה בעמלו ויקוים בו לא נגע לריק ולא נולד לבהלה .

 

 

 

פרשת האזינו

 

פרשה זאת נקראת שירה האזינו כפי שנאמר בפרשה הקודמת "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם" ואמרו חז"ל שגדולה השירה הזאת שיש בה עבר הווה ועתיד, ויש בה עולם הזה ועולם הבא ואמרה משה ביום שהגיע זמנו להסתלק מן העולם, (בני יונה).

 

   ראיתי לשאול אם השירה הזאת היא עולם הזה ועולם הבא, מדוע התחיל משה את הפסוק: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ.

 

ויש לשאול עוד מדוע נקט בשמים בלשון רבים, ובארץ נקט לשון יחיד.

 

וכך נתרץ בע"ה אמר ר' הונא: פמליה של מעלה מרובה משל מטה. לכך אמר משה לשמים לשון רבים ולארץ אמר לשון יחיד. ואין דרך ארץ לומר לרחוק לשון האזנה בכדי שיטא אוזנו לשמוע, ( לפי שהיה משה רע"ה רחוק מהארץ)

 

לפי כך אמר ישעיה בהיפוך הלשון שמעו שמים והאזיני ארץ.

ואמרו חז"ל מדוע כך לפי שמשה היה קרוב לשמים ולהקב"ה שדיבר עמו ישר שנאמר פה אל פה אדבר עמו, ורחוק מן הגשמיות ועולם הזה ומן היצר, ולכן אמר שמעי ארץ, אבל ישעיה היה קרוב לארץ ורחוק מהשמים, ולכן נקט בלשון שמעו שמים והאזיני ארץ.

 

   טעם נוסף שדבר משה תחילה לשמים ואחר כך דיבר אל הארץ. לפי שהם יהיו עדים לדברי משה, ואמר משה לעדים שישמעו את הדברים כדכתיב: העדותי בכם את השמים ואת הארץ. לכן דיבר משה אל העדים על פי סדר הכתוב.

 

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי:

תימה מדוע דיבר משה לגבי השמים בלשון קשה, שהרי הדיבור הוא לשון קשה. ואילו לארץ אמר לשון שמיעה  שהיא לשון רכה.

ונקשה עוד מה נשתנתה השירה הזאת מכל השירות שבתורה, ששם נזכרים שמות האומרים את השירה כדכתיב, אז ישיר משה, אז ישיר ישראל, ותשר דבורה.  בע"ה כך נתרץ לשאלה הראשונה. כפי שדברנו לעיל שהשמים הם גדולים ופמליה של מעלה מרובים וחזקים, ואילו הארץ פמלייתה קטנים וחלשים, על כן נלמד מכאן שאת הגדולים והחזקים צריך לדבר ולהוכיח בחוזק וגבורה, ואילו את הקטנים והחלשים צריך להוכיח באמרי נועם.

 

ובשאלה לעניין הזכרת שמו של משה בשירה הרי היא מוזכרת ברמז, בראשי תיבות של ששה פסוקים הראשונים של הפרשת האזינו והם:

 

א). האזינו וגו'.        ב). יערוף וגו'.     ג). כי שם וגו'.

ד). הצור תמים וגו'.  ה). שחת לו וגו'.  ו). הלה' תגמלו וגו'.

 

ויבוא כך בחשבון שהאותיות הראשונות של פסוקים א' עד ד' הם ה.י.כ.ה. גמטר' מ' של משה ונוסיף את אותיות ש.ה. אותיות ראשונות של הפסוקים ה' ו' הרי לנו משה שחתם משה רע"ה בשמו.

 

האזינו השמים ואדברה וגו':

ראיתי להוסיף טעם נפלא שרצה משה רע"ה להודיעם שהתורה ניתנה מן השמים ובה תרי"ג מצוות, בתיבות השמים ואדברה, גמטר' תרי"ג. 

 

האזינו השמים וגו':

אמר ר' יהושע דסיכנין: מכאן אתה למד שיש לשמים פה ולב ואוזן.

פה מנין, דכתיב (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל.

לב מנין, דכתיב (דברים ה) וההר בוער באש עד לב השמים.

אוזן מנין, דכתיב: האזינו השמים.

 

יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי:

פסוק התוכחה הזה מכוון לעסק התורה. שהתוכחה היא גם קשה כמטר ומיועדת לגדולים ולחזקים כפי שפרשנו לעיל, והטל שהוא רך מיועד לקטנים ולחלשים, ואם המוכיח הוא לשם שמים כדכתיב: כי שם ה' אקרא וגו'. אז דבריו יתקבלו, ויזכו בע"ה גם לכתר תורה כפי שרמוז בפסוק, יערף כמטר לקחי. אם נחלק את תיבות הפסוק לראשי תיבות נקבל רמז כפי שיפורש להלן: אותיות ראשונות תהיה המילה כלי.   אותיות שניות תהיה המילה עמק.  אותיות שלישיות תהיה המילה טרח. אותיות רבעיות תהיה המילה פרי. לרמוז לנו שצריך להיות כלי בעל קיבול, ולטרוח  עמוק בתורה, ואז נהיה אילן שעושה פרי שהוא גם הפרנסה, ורמוז בתיבת לקחי גמט'  קמח.

 

וכל זאת נשיג על ידי דרך התשובה שנאמר: (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך. אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. ומדוע הוצרך רבי לוי להביא ראיה מהנביא הלוא מקרא מפורש בתורה ושבת עד ה' אלוקיך. ואמרו רבותינו שהעושה תשובה מאהבה חובותיו נהפכים לו לזכויות, ואם עושה תשובה מיראה חובותיו נהפכים לו כשגגה.

 

   ואכן אם היינו למדים רק מהפסוק ושבת עד וגו'. היינו חושבים שרק בעבירות שנעשו בשוגג התשובה מגיעה עד כיסא הכבוד, ואילו בעבירות שנעשו במזיד התשובה אינה מגיעה עד כיסא הכבוד, לכן מהפסוק שהביא רבי לוי אנו למדים כי כשלת בעוונך, משמע שאפילו על עוונות שנעשו במזיד אם חוזר בתשובה זוכה שתשובתו מגעת עד כיסא הכבוד.

 

   ועוד מלמד הפסוק שעליך להגיע בתשובה עד לה' יתברך שהוא יכול לחון ולקבל את תשובתך ולא יועילו התפילות למלאכים, אלא כדי לצאת מטומאת העבירות צריך להידבק בדרכי ה' יתברך וללמוד ממידת הצדיק.                           

 

הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת. כך שנו חכמים: כל שספק נפשות דוחה את השבת וזו מכת האוזן, אם סכנה היא מרפאים אותה בשבת. רבנן אמרי: מבקש אתה שלא לחוש באוזניך ולא אחד מאבריך הטה אוזנך לתורה ואתה נוחל חיים מנין, שנאמר (ישעי' נה) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. אמר ר' חנינא בר פפא:

כל מי שמסיר אזנו מלשמוע דברי תורה תפלתו נמאסת שנאמר (משלי כז) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.

 

ראיתי לפרש על כך שהעמיד שמשה רבנו ע"ה שמים וארץ לעדות כיוון שהמזלות נמצאים בשמים ובני האדם מנסים להיאחז במזלות ובגורלות לשיפור חייהם ולא נאחזים בדבר העיקרי שהוא הקב"ה, שעל ידי התשובה אנו מתקרבים אליו ומושפעים מהשפע שלו ומתעלים מעל המזל.

 

 

   אמרו חז"ל האדם נמשל לשנים עשר מזלות. בתחילה כשנולד נדמה ל-טלה שהוא רך. וכשמתגבר נדמה ל-שור. כשגדל נעשה תאומים, כלומר שלם וגדל בו יצר הרע ותחילתו של היצר חלש כ-סרטן. אחר שהגדיל נתגבר כאריה. ואם חוטא נעשה כבתולה. ואם מוסיף עוונות שוקלים אותו ב-מאזניים. אם יעמוד במרדו מורידים אותו לשאול תחתית ששאול וגיהינום הם כ-עקרב. ואם יזכה זורקים אותו כחץ ב-קשת, לפיכך רגילים להזכיר המתים בשבת שלא ישובו לגיהינום. ואם נעשה רך ונקי הוא כ-גדי, ומטהרים אותו כפי שנולד ומזין עליו מים טהורים מ-דלי, וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים. כך הנשמה טובלת בנהר אפרסמון.

 

כי לא דבר ריק הוא מכם:

פירוש: דבר שיוכל להתרוקן מכם כי הוא חייך. ואיך יכול האדם להתרוקן מן החיים ואם תאמר לפעמים צריך להתרוקן כמו במרחץ או בית הכיסא על זה אמר פסוק זה כי לא דבר ריק, שלא תתרוקנו מזה החיים (בקיצור ימים אלא תאריך ימים על ידי עסק התורה) כוונת החיים היא לתורה שאם נתרוקן במקום שצריך כגון עבודת האדמה או המסחר ונעסוק בעסק התורה לא יהיה ריק מאיתנו גם בפרנסה.

 

וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו:

אמר ר' חיא: בוא וראה אדם העושה מצווה, המצווה עולה ועומדת לפני הקב"ה ואומרת אני מפלוני שעשני, ומעמידה הקב"ה לפניו בכל יום להתבונן בה ולהטיב לו בעבורה. ואם עבר על דברי תורה, אזי העברה עולה לפניו ואומרת אני פלוני עשני, ומעמידה הקב"ה לפניו בכל יום להתבונן בה ולהכריתו. וזה שאמר הכתוב וירא ה' וגו'.

 

אבל אם שב בתשובה מה נאמר: גם ה' העביר חטאתך לא תמות. שמעביר הקב"ה את העבירה מלפניו בכדי לא להביט בה ולהטיב לו .

 

פינת הלשון : איסור לשון הרע אפילו אם אינו מבער בעת הסיפור את האיש שמדבר עליו או רק מספר סתם מתוך העניין נשמע לשומע על איזה איש כיוון המספר וזה בכלל לשון הרע, כתוב במדרש שוחר טוב (סימן ט"ל) אמר דוד המלך אשמרה דרכי מחטוא בלשוני.

 

בא וראה שהלשון הוא טוב מכל הקורבנות, שנאמר: אהללה שם אלוקים בשיר שעדיפה הלשון לקורבן לפני ה' מאשר היותו הוא קורבן ללשונו כדאיתא בזוהר הקדוש: השומר פיו ולשונו זוכה לרוח הקודש וזוכה למלכות (זוה"ק ס חוקת) מוות וחיים ביד לשון ראשי תיבות מבול. אורך התיבה ש' אמה, ורוחבה נ' אמה, וגובה ל' אמה, הרי גימטר' לשן.    

 

מסופר על ר' שמעון מירוסלב שהאריך ימים והגיע לזיקנה מופלגת שאלו אותו תלמידיו רבנו במה הארכת ימים השיבם הרב תמיד קיבלתי על עצמי הכל באהבה ולא הרהרתי אחר מעשיו של הקב"ה שהרי ברור כשמש כי כל מעשה ה' מוצדקים וטובים אלא כאשר שואל האדם קושיות ומתלונן מעלים אותו השמיימה בקיצור ימים ומראים לו ראה הכל טוב ואני אינני מתלונן לכן לא מעלים אותי השמיימה לראות.

 

יש סגולה נפלאה לעין ארוך לעוסקים בחוכמת הקבלה ואף על פי דלא מבינים מה שלומדים אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים מעוררים עליהם את האורות המקיפים של נשמתם (הרב יהודה אשלג) 

 

 

 

וזאת הברכה

 

יש לדקדק מדוע אמר הכתוב וזאת הברכה בתוספת ו'. מאחר שזו תחילת הפרשה, ללמד אותנו שבפרשת האזינו למרות שמשה רע''ה הוכיח אותם בדברים קשים שנאמר "ממרים הייתם עם ה'" וחזר ואמר להם דברי ניחומים, בזאת הברכה, על ידי שהוסיף הכתוב את האות ו' שהוא משם הויה ב"ה, והוא מקור הברכה ואפילו שהם גרמו בסיבתם, שמשה רבנו לא יכנס לארץ ישראל, עם כל זאת לא כעס משה, ועמד בתפילה עליהם.

 

   ממשה רע''ה נלמד לימוד גדול כיצד להתייחס במצב של עוגמת נפש, או קללה חלילה, כי מלבד העברה שהיא ביד המקלל ותחזור חלילה עליו, כדאיתא (משלי כ'ו ב') "כציפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבוא" פרוש: כשם שהציפור נודדת להשיג מאכלה, וחוזרת לקן, כך הקללה שיצאה מפה האדם חוזרת ובאה אליו ח"ו. ובכדי לא להגיע למידה מגונה זו, אנו צריכים אמונה בההקב"ה יתברך שכל מה שנעשה הוא בהשגחה. ודבר נוסף נלמד מכאן שאנו צרכים  ללמוד לדון כל אדם לכף זכות.

 

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו:

ויש לפרש כך: על ידי הפסוק שנאמר "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" (משלי ל'א) זו ברכתו של משה, שהרי האבות ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא הייתה בהן כברכתו של משה, שהרי נח ברך את בניו והייתה בה מחלוקת. יצחק בירך את יעקב והייתה בברכתו קטטה. יעקב ברך את השבטים, והייתה בהם קטטה (גם ע"י מכירת יוסף). ובמשה כתוב בסוף פרשת האזינו: "הארץ אשר אני נותן לבני ישראל" וסמיך ליה, וזאת הברכה וגו', לומר אני מסכים על ברכתם.

ועוד בתיבות וזאת הברכה בגימט' התורה כי בזכות התורה באה הברכה וראיתי להוסיף רמז נפלא בתיבות "משה איש האלהים '" ראשי תיבות מאה, וסופי תיבות משה, שבכוח מאה ברכות שאנו מברכים, שניתנו לנו על ידי משה רע"ה.

 

ומה שמתחיל הפסוק ב-ו' ומסיים ב-ו' לרמוז לנו שמשה רבנו ברך את י"ב השבטים ביחד, לפני שבירך את כל אחד מהם לחוד בכדי ליצור אחדות בניהם.

 

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב: 

תורה כנגד מספר המצות שנצטווינו על ידי משה, עולה כמספר תורה (תרי''א). ושני הדברות אנכי ה' וגו', ולא יהיה לך אלקים וגו', נאמרו על ידי הקב''ה בעצמו. ומספר משה רבינו עולה גמט' תרי''ג צוה, ולא נאמר נתן לנו אלה צוה לנו, ללמדנו כי גדול המצווה ועושה, יותר ממי שאינו מצווה ועושה. לנו ולא אמר אותנו, כי אין לאומות העולם רשות וחלק בתורה הקדושה כלל. כביכול התורה היא של משה ונקראת על שמו, וכאשר תלמיד חכם לומד תורה, היא נקראת על שמו, מורשה לשון ירושה, להורות שהתורה שייכת לעם ישראל, ולא לאומות העולם. קהלת יעקב, לא אמר קהלת אברהם או יצחק כי רק יעקב זכה והייתה מיטתו שלמה על ידי י"ב שבטים, שהם שבטי יה.

 

שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך:

בולון בצאתך וישכר באוהליך" ראשי תיבות עולה זבוב, ורמז לנו החיד"א זצ"ל שיש קליפה הנקראת זבוב הבאה להיפרע ממי שפוגם ביסוד, ובעריות, אך על ידי לימוד התורה מחליש האדם את הקליפה הזו. ועוד רמוז בפסוק "ואברהם זקן בא בימים" ראשי תיבות זבוב, שעל ידי המצוות שעשה אברהם אבינו ע"ה, החליש את הקליפה ובא שלם בכל ימיו כדכתיב ואברהם זקן בא בימים. ולכן בירך משה את זבולון שיצא למסחר, ולא יחשוש שמא הקליפה תחטיא אותו, כיוון שהוא שותף בתורה עם יששכר, וגדולים הם מחזיקי התורה כיששכר וזבולון.

 

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו:

רמוז כאן שמו של התנא הקדוש ר' מאיר בעל הנס זיע"א בתיבות מבנים אשר יהי רצוי ראשי תיבות מאיר רומז לר' מאיר בעל הנס, שהוא רצוי אחיו, שכל ישראל באים לקברו ונודרים לעילוי נשמתו, וגדולה זכותו בשמים לפקוד עקרות וללדת בנים, וזה שרמוז בפסוק שבזכותו יפקדו בבנים, ואמרו בגמרא (עירובין יג) מלאכתו של רבי מאיר שהיה סופר, ובגמר' (גיטין סז) שבחו את ר' מאיר בתואר חכם וסופר, והתיבות רבי מאיר בעל הנס גמט' עט סופר מהיר, וגם עולה גמט' תרום בכבוד, שהנודר נדרים ונדבות לזכות רבי מאיר בעל הנס, קרנו תרום בכבוד.

 

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל:

אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו הכהן בשם ר' שמעון בר נחמני: מה הגבורה שהייתה למשה בידו. שהלוחות היו ו' טפחים ועבין מאוד, ב' טפחים היו ביד משה, ו-ב' טפחים היו ביד הקב"ה, ו-ב' טפחים היו באמצע, וכשראה שעשו חטא העגל ביקש הקב"ה לעקב את הלוחות, ומיד נתן כוח בידיו של משה, ונטלן משה רבנו והלך וירד מן ההר. אמר ר' שמעון אשרי הצדיקים בעולם הזה, ובעולם הבא, שהקב"ה רוצה בכבודם ומגלה להם סודות עליונים של שמו ולכן היה יכול משה להתעטר בעטרות של התורה בין המלאכים, והם לא יכלו להתקרב אליו, ומהכן היה למשה הכוח לעמוד בין המלאכים, אלא משדבר עם הקב"ה בתוך הענן והזכיר משה שמו של הקב"ה מן התורה, נבהלו המלאכים, ועלה משה ביניהם, אשריו ואשרי חלקו.

ג ג ג ג ג

 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

תם ונשלם פירושים על ספר דברים שבח לאל בורא עולם

 

 

 

לוח שנה 
© כל הזכויות שמורות ליהושע אוזן, אין לגולש רשות כלשהי להעתיק ו/או לעשות כל שימוש בתכנים, בתמונות ובשאר החומרים המופיעים באתר, אלא אם צוין אחרת.